33 שערים נכבשו עד עכשיו בשני מחזורי הפתיחה של ליגת העל. ממוצע בכלל לא רע יחסית לליגה הישראלית. 33 זה גם הגיל של אחד מהחלוצים הכי בכירים בארץ בעשור האחרון, שלומי ארבייטמן.

עם רזומה של 100 שערים בליגה הבכירה, ארבייטמן, חלוץ הפועל רעננה בעונה החולפת, אינו מבין איך זה שהליגה כבר יצאה לדרך והוא עדיין יושב בבית. לא מוצא קבוצה. לא עושה את הדבר שהוא אוהב כל כך לעשות - לחורר רשתות.

ארבייטמן השבוע. "ההרגשה לא טובה. יש רגעים לא קלים, יש מצבי רוח, יש עצבים" | צילום: אבי מועלם

לא האמנתי

דבר אחד בטוח. ארבייטמן רעב ורוצה לשחק. הוא חוזר ומדגיש עד כמה התשוקה בוערת בו, ומבהיר כי מחשבות בכיוונים אחרים בכלל לא עוברות לו בראש.

"כרגע אני עדיין בלי קבוצה, וממתין להתפתחויות", מספר ארבייטמן השבוע. "בינתיים אני שומר על כושר באימוניים אישיים, מחכה לראות מה יקרה ומקווה לבשורות טובות בקרוב".

אני מניח שלא תיארת לעצמך שהליגה תצא לדרך ואתה תשב בבית. 

"לא האמנתי שאתחיל את העונה בחוץ, בלי קבוצה, אבל לצערי זאת כרגע המציאות וחבל שככה. זה הכדורגל, עם הדברים הטובים שהוא נותן, וגם הפחות טובים. מקבלים את הכל. אני ממשיך לעשות את שלי, לעבוד קשה, ומקווה שבקרוב בעזרת השם הדברים ישתנו ואחזור לשחק".

איך זה שחלוץ עם רקורד מרשים כמו שלך לא מקבל אף הצעה מליגת העל?

"אני שואל את עצמי כל יום את אותה השאלה בדיוק, ואין לי ממש תשובה. אני עוד רעב לכדורגל. יש לי ניסיון רב בכדורגל שלנו וגם באירופה. אני עוד יכול לעשות הרבה דברים יפים. אני חושב שהיום מאמנים בוחרים לקדם יותר את השחקנים הצעירים, שעולים פחות, אבל יש להם גם פחות ניסיון, ואז מביאים זרים בסכומים גדולים, אבל אני משתדל לא להיכנס למחשבות ולפינות האלה. כל אחד רשאי לעשות ככל העולה על רוחו, וזה בסדר".

מקצועית, אתה עדיין מתאים לליגת העל? 

"אני חושב שאני ראוי לכל קבוצה בליגת העל. אני יכול להיות שחקן מוביל ולחזור לימים היפים שלי בכדורגל הישראלי. אני לא שחקן גמור, הקריירה שלי לא מסתיימת, וכל יתר השטויות שאנשים מדברים ממש לא נכונות. בקרוב אני אחזור, אני בטוח בזה".

יש מי שטוען שאתה סוס מת.

"כל מי שחושב ככה טועה בגדול, ובקרוב הוא יקבל הוכחה על כך. ברגע שאחזור לשחק, אוכיח את עצמי מחדש".

הגיל זה שטויות

ארבייטמן סיים את העונה שעברה עם מאזן דל מאוד מבחינתו, שלושה שערים בלבד - אחד במכבי פתח תקווה ועוד שניים בהפועל רעננה. עושה רושם, שהעונה האחרונה הרתיעה קבוצות מלפנות אליו, והתוצאה היא שהוא יושב בבית, מובטל מעבודה.

"לא הסתדר שאמשיך בהפועל רעננה וזה בסדר, המשכנו קדימה", הוא אומר. "בסך הכל נהניתי בתקופה הקצרה ששיחקתי שם, הודיתי להם על הכל ואיחלתי להם הצלחה מכל הלב. אני באמת מודה לכל האנשים במועדון הזה, שכיבדו אותי ונתנו לי הרגשה של משפחה. זה מועדון חם".

דווקא אחרי ששמעון אבו חצירא עזב, לא היה מקום להשאיר אותך בסגל של קורצקי? 

"הם בחרו שחקנים אחרים, וזאת זכותם המלאה. לא התאכזבתי ולא ציפיתי, הכל טוב. התחברתי שם מאוד לאנשים, לצוות, לבעלים ולקהל".

מדוע בארץ עוד ועוד שחקנים שמגיעים לגיל שלך מוצאים את עצמם בבית בלי קבוצה?

"רק בישראל שחקנים אחרי גיל 30 נחשבים לסוסים מתים. זאת טעות גדולה לחשוב ככה. שיסתכלו על היכולות ולא על הגיל. שיחקתי בבלגיה מול שחקנים מבוגרים יותר ממני, שהיו שחקני הרכב בקבוצות צמרת, וכיבדו אותם בלי קשר לגיל שלהם. בארץ, יוסי בניון הוא הדוגמה הטובה ביותר: כמה אנשים אינם יודעים להעריך, וכמה הם אוהבים לדבר, והנה מגיע בניון ומשתיק את כולם. יוסי מראה איזה מקצוען נדיר הוא, וכמה הוא עדיין מרגיש טוב, ורעב למשחק, ועושה דברים נפלאים במגרש עם הניסיון האדיר שלו. גם אני עם כל הרזומה והניסיון שלי יכול לתרום עוד המון. הגיל זה שטויות. אם הגוף מתפקד, אתה יכול לעשות דברים שעשית כשהיית צעיר. אם שומרים על כושר, אין סיבה בעולם לא להמשיך לשחק".

אולי חוששים לקחת אותך, כי בשנה שעברה כבשת שלושה שערים בלבד, ונראה שאתה רחוק מהיכולת של פעם?

"יכול להיות שיש אנשים שחושבים ככה כי הם מסתכלים על המספרים, ואני יכול להבין אותם, אבל בסך הכל היתה לי עונה אחת פחות טובה, שבמהלכה סבלתי מפציעות. אני אומר בפה מלא, אני יכול לחזור בוודאות למה שהייתי, ולייצר את המספרים שסיפקתי בעבר. אני אומר את זה בביטחון מלא. מי שחושש, אין לו מה לפחד. לא שכחתי לשחק כדורגל, אני רעב להצליח, רעב להגיע לקבוצה ולהבקיע שערים. יש לי עוד הרבה מה לתת".

אם לא תמצא קבוצה בליגת העל, תתפשר על הליגה הלאומית?

"אני תמיד שואף לליגת העל. זה המקום הטבעי שלי. אני חושב, ובלי להשתחצן, שאני יכול לשחק בכל קבוצה בליגת העל ולהיות שחקן מוביל. ואני מתכוון גם בקבוצות הצמרת. בכל קבוצה אני יכול להבקיע הרבה שערים ולהביא מהניסיון שלי. אם אראה שהדברים לא מסתדרים, אחפש חלופות. הפנים עדיין לליגת העל, ואני מקווה שזה מה שיקרה בסוף".

ארבייטמן בעונה שעברה. "זה לא הגיוני ולא אמיתי מה שקורה אתי" | צילום: אבי מועלם

16 שנה בבוגרים

למרות המצב הלא סימפטי, ארבייטמן בכלל אינו חושב בכיוון של פרישה. מבחינתו זה רק עניין של זמן עד שהוא חוזר למגרשים.

עוברות מחשבות בראש שאולי הגיע הזמן לתלות את הנעליים?

"ממש לא. אין שום מחשבות כאלה, כי באמת יש לי עוד המון מה לתת. זאת תקופה לא פשוטה, אבל היא תעבור ואחזור לשחק. אני צריך להתמודד עם המצב הזה. אני כבר 16 שנה משחק בליגת העל, מאז שאני בן 17. זה המקום שלי. יש רגעים שאני שואל את עצמי 'מה קורה פה?', אני לא מאמין שאני בלי קבוצה, אבל הדברים יכולים להשתנות. כמו בחיים - יש עליות ומורדות, רגע אתה למעלה ורגע למטה, וצריך לדעת להתנהל בכל מצב. אני חזק. אמשיך להתאמן ולעבוד קשה, ואהיה מוכן ברגע שייקחו אותי".

אתה ודאי רואה את החלוצים שמשחקים בליגת העל ואומר לעצמך 'איך הם משחקים שם ואני לא'?

"כן, בלי חלילה לפגוע, כל אחד עושה את הכי טוב שלו, אבל אני בהחלט חושב שמגיע לי להיות שם. לא פשוט לראות שהליגה מתחילה ואתה בחוץ, אבל אני מאמין ויודע שהמקום שלי באחת הקבוצות, ואחכה שזה יקרה. אני אומר לעצמי שזה לא הגיוני ולא אמיתי מה שקורה כאן, אבל מבין שזה המצב, ונעשה את מה שצריך כדי לשנות אותו". 

אולי לא לוקחים אותך כי חושבים שאין לך האופי לעלות מהספסל במידת הצורך?

"עברתי בקריירה תקופות טובות יותר ופחות. אם פתחתי או אם עליתי מהספסל, תמיד נתתי את כל כולי. אף אחד לא מבטיח לך הרכב קבוע, תראה מה שאתה יודע ומה שיוחלט זה מה שיהיה. אכבד תמיד את החלטות המאמן, גם אם הן לא נעימות. הוא זה שקובע, ואני צריך להוכיח את עצמי כל הזמן. זאת לא אמורה להיות בעיה".

אחרי שנים ארוכות של מגורים בנתניה, העתיקה לאחרונה משפחת ארבייטמן את מגוריה לנס ציונה, ואב המשפחה לפחות נהנה כרגע מזמן איכות עם בני המשפחה. 

"הדבר הטוב שיוצא מהמצב הזה הוא שיש לי הרבה זמן למשפחה עכשיו", אומר ארבייטמן. "אז כיף לי, אבל גם המשפחה מחכה שאמצא קבוצה, והם יגיעו לראות אותי משחק. בקרוב אני מקווה שזה יקרה".

המצב המתסכל הזה שאתה יושב בבית, ודאי משפיע עליך בחיי היום-יום.

"זה לא פשוט. ההרגשה לא טובה לשבת בבית כשאתה רוצה כל כך להמשיך. יש רגעים לא קלים, יש מצבי רוח, יש עצבים איך אני לא שם, אבל האישה והילדים נותנים כוחות וזה מה שהכי מחזק אותי".