שלוש נערות מרעננה החלו בפרויקט סיוע גדול לילדי הדרום. הן רתמו בני נוער מרחבי הארץ, גייסו אלפי שקלים ואנשי מקצוע, ויפתחו ביום שלישי הקרוב קייטנה בת שלושה ימים לילדים בדרום הארץ. המסר שהן מבקשות להעביר הוא, שגם בביתם בדרום צריכים ויכולים הילדים להרגיש בטוחים ומאושרים.
"ההחלטה לחולל שינוי בעולם היא לגמרי בידיים שלנו", אומרת יפעת ספרן, נערה בת 16 מהעיר, שהחלה את המיזם. "אם לרגע נצא מהשאננות ומהאדישות, נוכל באמת להוביל את העולם למקום טוב יותר".  

מימין: נטע, יפעת ושיסל. "אפשר ליצור מציאות אחרת" | צילום: אסף פרידמן

בידיים שלהן

בעקבות צפייה בחדשות, החליטה ספרן, תלמידת תיכון אוסטרובסקי, להפיץ מכתב לחבריה בשכבה, במטרה לרתום אותם למשימה. "ראיתי שהתכנים בטלוויזיה עוברים באדישות על פני המסך, והבנתי שאני צריכה לקחת את זה לידיי וליזום משהו בעצמי", מספרת ספרן. "אחרי שהפצתי את המכתב, נפגשנו כמה חברים וחשבנו מה אפשר לעשות. החלטנו להיות הצוות המוביל, ובהמשך כבר הצטרפו אלינו עוד בני נוער". 

הפרויקט, שהתחיל ביוזמה עצמאית, הפך לפרויקט תנועתי של המחנות העולים. "לפני כמה ימים קמנו חבורה של בני נוער ובחרנו לעשות מעשה", כתבו צוות יוזמי הפרויקט מרעננה, בהודעה שהפיצו למען גיוס התרומות. "בחרנו לחבור, להיזכר שיחד זה כוח, שיחד אנחנו אלף ידידים עם אין-ספור חלומות".

עבודת גיוס

את הפעילות בחרו בני הנוער להעביר בקיבוץ יד מרדכי, לתלמידי כיתות ד'-ו' ולתלמידי החטיבה בקיבוץ. כדי לקדם את הפרויקט התחלק הצוות המוביל לצוותי עבודה. ספרן ונטע אייכלר (17), תלמידת אוסטרובסקי, הן רכזות ההדרכה, שאחראיות לתוכן הפעילויות לתלמידי ד'-ו', ובונות חוברת פעילויות לכל יום. שיסל מוסלי בת ה‑16, תלמידת תיכון מטרו‑ווסט, אחראית לתוכן הפעילויות לנוער הבוגר יותר. "ערכנו בעבור הפרויקט גיוס כסף אינטנסיבי מאוד, ובלי מטרות רווח", מספר שי אשכנזי, תושב המרכז וחניך התנועה, אחראי הלוגיסטיקה והכסף בפרויקט. "עד עכשיו, השבוע ובשבוע שעבר, הקמנו שני דוכני מכירות, במטרה להגיע ל-5,000 שקלים, ובינתיים גייסנו כמעט חצי מהסכום. סכומי הכסף נאספים להסעות, לציוד, לאוכל ולעזרים לפעילויות. הצלחנו גם להעלות את המודעות בקרב בני הנוער והתושבים, שנרתמו לעזור לנו במה שהם יכולים". 

הם הצליחו גם לגייס לפרויקט 20 מדריכים בני גילם מרחבי הארץ, מתוך התנועה, שידריכו 54 ילדים מהדרום. את הפעילות עצמה החליט הצוות המוביל לקיים דווקא בקיבוץ יד מרדכי, ולא להזמין את הילדים לרעננה. "מכיוון שאנחנו לא ממש חווים את המציאות הזאת, החלטנו להגיע לשם", אומרת אייכלר. "לאו דווקא מתוך סקרנות, אלא במטרה שהילדים יבינו שלא חייבים לצאת מהבית כדי להרגיש מאושרים ומוגנים". 

ספרן מוסיפה: "הפעילות נמשכת למעשה שלושה ימים אינטנסיביים מאוד (24-21 באוגוסט) לגילאי ד'-ו'. מה שמבדיל את הפעילות שלנו מקייטנה הוא המסר שאנחנו רוצים להעביר לילדים. מכיוון שהבית שלהם התערער, החלטנו שאנחנו רוצים לדבוק ולהשתמש במינוח 'בית' בכל יום, ולהעמיק את המושג הזה באמצעות כל מיני סיפורים". 

להרגיש בבית

את תוכן הפעילויות בנו הנערות בעצמן בעזרת שלושה סיפורים בנושא בית: "איה פלוטו", "הבית של יעל" ו"דירה להשכיר". "המטרה היא, בעיקר, להראות שבית יכול להתקיים בכמה דרכים, ועדיין להשרות תחושת מוגנות", אומרת אייכלר. "התמקדנו בנושא בית ועליו ביססנו את הפעילויות. כל אחד מהסיפורים עוסק בבית וכל אחד מעביר מסר שונה".

כאמור, מעבר לחוויה היה חשוב ליוזמי הפרויקט להעביר לילדים ערכים חשובים. "אנחנו רוצים כמובן שיהיה להם גם כיף, אבל המטרה היא להכניסם למסגרת תנועתית, עם תוכן", מוסיפה אייכלר. "חשובים לנו מאוד הערכים שהילדים יצאו אתם".  

מוסלי אחראית לפעילויות למתבגרים תלמידי כיתות ז'-ט' בקיבוץ. "ההגדרה שלי לבית היא מקום בטוח שאני מרגישה בו מוגנת, והייתי רוצה שגם הילדים ירגישו ככה. אצל גילאי החטיבה יש שינויים נוספים בחיים: כניסה לחטיבה וכניסה לגיל ההתבגרות, והייתי רוצה להקל עליהם. אני מתכננת בעבורם דיונים וערבים חברתיים, כמו מדורה, וערב פויקה קבוצתי, שיוסיף לגיבוש ולאווירה הטובה. גייסנו גם מנחה של סדנאות תיפוף, שתעביר סדנה בהתנדבות על דרבוקות, כוכבי רשת, ועוד".  

"זאת המציאות שלנו, ואנחנו יכולים ליצור מציאות אחרת ולפעול, וזה הכי חשוב", אומרת ספרן. 

"בעקבות הפרויקט העלינו את המודעות בקרב שכבת הגיל שלנו", מוסיפה אייכלר. "זה לא דיבור מרכזי בקרב בני הנוער, אבל הפכנו אותו לנושא קרוב אליהם. קיבלנו המון תגובות חיוביות, אבל הרבה יותר קשה להוביל לאקטיביות, וזה מה שחבל. אני מקווה שהילדים בקייטנה יעברו חוויה אחרת, וירגישו שחושבים עליהם, ושאכפת לנו - תושבי אזורים אחרים בארץ - מה הם חשים וחווים".

שיסל מצטרפת, ואומרת: "גם אם אנחנו עוקבים אחרי החדשות, אנחנו לא באמת מבינים מה קורה לילדים האלה, כשנכנס עפיפון או כשנוחתת רקטה ליד הבית. אני לא חושבת שיש מספיק אכפתיות, כולם מתעסקים רק בענייניהם".