הצופים המעטים, שהגיעו בשבת האחרונה למשחק של הפועל רעננה מול בני יהודה בגביע הטוטו, קיבלו טעימה קטנה מהכישרון הגדול של טל איילה.
זה קרה בדקה ה-53, כשאיילה בבישול אה-לה אייל ברקוביץ' בימים היפים שלו, הכניס כדור מדהים למרטין אלאניס, וזה כבש מקרוב את השער הראשון של רעננה.

טל איילה היה הרכש הראשון של הפועל רעננה בקיץ 2108. קורצקי שם עין על הקשר המוכשר שפתח בצורה נהדרת את העונה שעברה במדי אשקלון. הוא הציג יכולת מרשימה, ונראה בדרך לעונת פריצה שסוף סוף תמצב אותו כשחקן מוביל בליגת העל הישראלית. אלא שאז הגיעה פציעה קשה שהשביתה אותו כמעט עד סיום העונה, ובכדורגל שלנו, איך לא, זוכרים רק את הסוף.

ברעננה, מתברר, זכרו את היכולת המרשימה של איילה מתחילת העונה שעברה, וכך הפך הקשר בן ה-29 להחתמה הראשונה הקיץ של המועדון הצנוע מהשרון.

איילה. "זאת שנה סופר חשובה עבורי" | צילום: אסף פרידמן

חיים מורכבים

אילו הכל היה הולך על פי התוכניות של איילה, הוא מזמן היה הופך לשחקן מוביל בכדורגל הישראלי. אלא שהקשר שכבר בגיל 16 עלה לקבוצת הבוגרים של הפועל תל אביב, נושא קריירה הפכפכה וסיפור אנושי מרתק וכואב.
עכשיו הוא מקווה לייצר טוויסט בעלילה. רגע לפני שהוא הופך לעוד כישרון מבוזבז, שהבטיח רבות ולא הצליח לממש, איילה מקווה שהחיבור עם רעננה יביא את הפריצה המיוחלת כל כך.

"עברתי חיים מורכבים, וברור שיש לזה השפעה על הקריירה שלי. אני מרגיש שהעונה זאת הזדמנות אדירה שלי", אומר איילה. "רעננה פנו אליי עוד כשהייתי פצוע. הם רצו אותי תקופה ארוכה, והיו הכי רציניים לגביי. גם אשדוד וביתר ירושלים התעניינו, אבל בסופו של דבר מנחם קורצקי שיכנע אותי שהכי שווה לי להגיע אליו. גם ההצעה שקיבלתי מאנשי המועדון היתה הכי טובה שיש".

את העונה שעברה, כאמור, הוא פתח בסערה. שלושה שערים בחמשת המחזורים הראשונים הפכו אותו לסחורה מבוקשת, אבל דווקא אז הגיעה הפציעה הקשה בברך. כשחזר לשחק, שני מחזורים בתוך הפלייאוף התחתון, זה כבר היה מאוחר מדי ואיילה סגר ירידה שנייה ברציפות.

"התחלתי את העונה מצוין. הרגשתי נהדר, הבקעתי ואז קרעתי את הצולבת", הוא נזכר. "תקופת החלמה ארוכה וקשה, והייתי צריך כוחות גדולים כדי לעבור את זה, אבל השתדלתי לקחת גם את זה בחיוך, ולעבור את זה כמה שיותר מהר. כבר עברתי כמה דברים קשים בחיים שלי. כשחזרתי, ניסיתי לעשות מה שיכולתי, אבל בסופו של דבר ירדנו ליגה".

לפני שנתיים התחלת את העונה בנתניה שירדה ליגה באותה שנה, עברת לכפר סבא בינואר וירדת אתה, ובעונה שעברה היה אותו הסיפור עם אשקלון. ברעננה צריכים להתחיל לחשוש?

"ברור שזאת סטטיסטיקה מבאסת מאוד, אבל זה לא שאני גרמתי לכך שהקבוצות האלה יירדו ליגה. פשוט הייתי חלק מקבוצות שלא הצליחו לשרוד, ואני בטוח שהעונה זה יהיה שונה לגמרי. אני לא מאמין שרעננה תהיה במקום הזה. זאת קבוצה טובה עם מאמן מצוין. אני בטוח שנעשה את העבודה שלנו על הצד הטוב ביותר, ותהיה לנו עונה טובה".

באופן אישי, זאת אמורה להיות עונה חשובה מאוד בעבורך.

"זאת שנה סופר חשובה עבורי. קודם כל אני רוצה להתחיל את העונה בדיוק כמו בשנה שעברה באשקלון, רק שהפעם אצליח למשוך את זה קדימה כמה שאני יכול. המטרה הראשונית להישאר בליגה, אבל אני מצפה להרבה מעבר לזה, עונה שקטה בלי מלחמות תחתית, ואם אפשר גם להסתכל קצת יותר למעלה, אל הפלייאוף העליון".

הכדורגל עזר לי

איילה נולד באתיופיה, וכשהיה בן שנה נהרג אביו, במהלך שירות בצבא האתיופי. כעבור חצי שנה עלה לישראל עם אמו ועם אחיו הגדול, במבצע שלמה. המשפחה התמקמה ביקנעם, ולאחר כמה שנים עברה לבת ים. שם מהר מאוד התגלה הכישרון שלו לכדורגל, ואנשי הפועל תל אביב צירפו אותו לפרויקט "הבית האדום". בין לבין הספיק לאבד גם את אמו, כשנפטרה לאחר מאבק במחלה קשה, ונשאר למעשה לבד בארץ, עם אחיו הגדול.

"עברתי חיים קשים. את אבי לא הכרתי. הוא נהרג במהלך המלחמה באתיופיה", אומר איילה. "עלינו במבצע שלמה, נכנסתי לענייני הכדורגל וניסיתי לחיות כמו כל ילד רגיל. אבל כשגם אמא שלי הלכה לעולמה, זה כבר זרק אותי למצב חדש בחיים".

איך ילד בן תשע מתמודד עם אובדן שכזה?

"בהתחלה אתה פשוט בהלם, וכל הזמן חושב איך ולמה זה קרה דווקא לי. מדוע מגיע לי לחיות בלי אבא ואמא, ואיך אני אמור להסתדר בכלל? עברתי חוויות שחישלו אותי ונאלצתי להתמודד עם האובדן הגדול הזה, כי פשוט אין ברירה, צריך להמשיך הלאה, לחיות את החיים ולנסות להגשים גם חלומות. הכדורגל עזר לי להתמודד עם החוויות האישיות הקשות, כי שם היה החלום, בזמן שדברים אחרים התרסקו לי מול העיניים. בגיל צעיר נאלצתי לדאוג לעצמי ולעזור ולפרנס את הבית. זה לא טבעי שילד צריך לעשות את הדברים האלה, וגם לא טבעי שילד גדל בלי הורים, אבל זה המצב שנוצר, ואני מוסיף להתמודד עם זה כל זמן.

"עכשיו, כשאני כבר ילד גדול, אני מצפה ליום שבו אקים משפחה משלי, אגדל את ילדיי ואהיה בעבורם משהו שאני כילד לא הספקתי לחוות. אמלא את החוסר שהיה לי כילד, ואעניק את זה לילדים שיהיו לי בעזרת השם. זאת תהיה סגירת מעגל ענקית בעבורי".

עשיתי שטויות

בתחום הכדורגל, הבין איילה שאלוהים חנן אותו בכישרון יוצא דופן. אבל שלושה משחקים בגביע הטוטו ותקרית משמעת אחת עם דרור קשטן סגרו את הסיפור שלו אצל האדומים, ומהר מאוד מצא את עצמו איילה מתגלגל לליגה השלישית, לבת ים ולאחר מכן לנחלת יהודה.

"מגיל שמונה הייתי בהפועל תל אביב, ועברתי את כל השלבים, עד לבוגרים. בגיל 16 וחצי כבר שיחקתי בבוגרים בגביע הטוטו, וידעתי שסימנו אותי. ידעתי שאני הבטחה גדולה", משחזר איילה. "הבעיה היתה שנשארתי יותר מדי שנים ילד בתפיסה שלי, וחשבתי שמגיע לי הכל. לא התנהגתי כמו שצריך, עשיתי המון שטויות. זה הפריע לי ופגע בי בדרך, ושילמתי על כך ביוקר. כשמצאתי את עצמי תקוע בליגה נמוכה, זה תיסכל אותי לגמרי, והבנתי שאני חייב לעשות שינוי".

כשהגיע עד מכבי השקמה-רמת חן, בתחתית הליגה השלישית, הבין איילה שהוא עומד להפוך לעוד סיפור של כישרון שלא הצליח לפרוץ.

"הגעתי לשקמה, ואני זוכר שאמרתי לעצמי 'איך לעזאזל הגעתי לכאן, וכמה אני רחוק מבלומפילד עכשיו'... אני משחק במגרשים נידחים שחפרפרות יוצאות לך החוצה באמצע המשחק. זאת היתה נקודת משבר, שממנה יכולתי או להמשיך להתמרמר עד להרמת ידיים, או ללמוד מהטעויות הרבות, לעשות שינוי חד ולחזור חזרה למקום שבו אני צריך להיות בו. כשאתה משחק בליגה א', אף אחד לא רואה אותך. היום זה קצת שונה, כי מחפשים שחקנים גם בליגות הנמוכות, אבל לפני כמה שנים זה היה מהלך כמעט בלתי-אפשרי, להגיע מהליגה השלישית לליגת העל. אני שמח שלא התייאשתי. אני מאחל לשחקנים שנמצאים במצב הזה לא להרים ידיים אף פעם, גם אם הם מגיעים לליגות נמוכות. להמשיך לעבוד קשה, ולחלום".

איילה המשיך לחלום, ולאחר חצי עונה מצוינת בבית"ר כפר סבא, הוא הצטרף להפועל רמת גן שזכתה בדיוק בגביע המדינה. אחרי מחנה אימון מצוין היה אמור לפתוח בהרכב במשחק, במסגרת הליגה האירופית, ואז נפלה עליו צרה חדשה. כשחזר ממחנה האימונים התבשר כי הוא עריק במשך ארבע שנים וחצי. הוא נעצר ונלקח לכלא הצבאי, והקריירה? בימים ההם היא נראתה גמורה.

"בדיוק נראָה שהדברים מתחילים להסתדר לי, ואז הגיע הצבא וקטע לי את כל ההתקדמות. חשבתי שזה עניין של יום-יומיים ואני משתחרר, ובסוף יצאתי רק אחרי חצי שנה. זה כבר היה קצת יותר מדי".

מה עובר עליך בכלא?

"בחודשיים הראשונים הייתי מתוסכל וראיתי שחור. הייתי בטוח שמהבור הזה אני כבר לא יכול לצאת. אחרי חודשיים, בבוקר מסוים, אמרתי לעצמי: 'עברת כבר הכל בחיים. גם מפה אתה תצא, וזה ברור לך'. התחלתי להתאמן בכלא, עשיתי טלפונים ובדיקות, ובדיוק הגיעה מרמורק. היתה עונה יפה וכמעט עלינו ללאומית. אחר כך עשיתי עונה טובה בקריית גת, ואז הדברים התחילו לזוז לכיוונים טובים יותר".

בלתי-נתפס

אחרי שכמעט העלה את קריית גת לליגת העל, ההצעות התחילו לזרום. פאקו התעניין באפשרות להביא אותו לקריית שלום, גם בבית וגן גילו התעניינות, ובסופו של דבר נחת איילה במכבי נתניה. עוד בחירה שהתבררה כמוטעית, כשהמועדון הנתנייתי קרס באותה העונה, ואיילה ברח משם כל עוד נפשו בו, ונחת בכפר סבא בחלון ההעברות של ינואר.

בכפר סבא הוא הותיר חותם בעיקר עם השער הבלתי-נשכח במספרת מול מ.ס. אשדוד, אבל הקבוצה לא הצליחה לשרוד וירדה ללאומית. ועל מה שקרה בעונה לאחר מכן עם אשקלון, כבר דיברנו.

"ברור שאני מרגיש פיספוס גדול, כי אני יודע מה אני שווה ולאן הייתי יכול להגיע, ואיפה יכולתי להיות היום", אומר איילה. "כשאני בוחן את כל מה שעברתי עד עכשיו, ואת ההחלטות שקיבלתי בקריירה, אני מבין שעשיתי לא מעט טעויות, ואני אשם בלא מעט דברים שקרו לי. מצד שני, היחס וההזדמנויות לצעירים אז היו לא תמיד הוגנים, ואת אלה שירדו לליגות הנמוכות כבר לא ספרו. שחקנים טובים רבים התפספסו בדרך, והמצב הוביל אותם לפרישה או לשחק בליגות נמוכות. אני פשוט התעקשתי, ואני שמח שלא התייאשתי. אני בטוח שאני עוד יכול להגיע למקומות גבוהים, למשל, לקבוצות הצמרת בארץ, ולזכות בתארים. אני מאמין שאגיע לשם. הכל לטובה, אני מסתכל על כך כעיכוב קל, והעונה אני מקווה שזה יתפרץ".

מה דעתך על אמיה טגה? שחקן כדורגל שהפך לפעיל חברתי בולט בקרב העדה האתיופית, ואפילו רץ ברשימה של מרים פיירברג בבחירות הקרובות בנתניה.
"אני מכיר היטב את אמיה, ואני שמח שאחד כמוהו הגיע לאן שהגיע. מדובר באדם ישר עם ערכים. אחד שיתרום המון. אנחנו צריכים אנשים כמוהו, שיילחמו נגד גזענות, וישאפו לשוויון בין כל בני האדם".

מה דעתך על פרשת אברה מנגיסטו?

"זה סיפור בלתי-נתפס. אזרח ישראלי מוחזק בשבי, ולא נעשה שום דבר כדי לשחרר אותו. העובדה העצובה והמדהימה היא ש-80 אחוז מהמדינה לא יודעת על הסיפור הזה. כשגלעד שליט היה בשבי, אמנם בנסיבות אחרות, אבל כל המדינה קמה על הרגליים ועשו הכל כדי להחזיר אותו. בגלל שזה אדם עם צבע עור שונה, או מעדה אחרת, לא עושים מאמץ להחזיר אותו? זאת בושה גדולה. אפשר וצריך לעשות הרבה יותר בסיפור הזה".

הסיפור הזה מטלטל את העדה כבר לא מעט זמן.

"אברה הוא אזרח ישראלי, שהאחים שלו שירתו בקרבי ותרמו למדינה. בעדה יותר מ-80 אחוז התגייסו לקרבי. הרבה חבר'ה מהעדה עומדים להתגייס וחושבים פעמיים אם ללכת לקרבי. התחושה היא שהם לא מעניינים אף אחד".