לפני חודש ספק אם מישהו זיהה אותם ברחוב, ופתאום הם מסתובבים בחוצות אחוזה כסלבים מקומיים. ילדים עוצרים אותם ומבקשים סלפי, מבוגרים לוחצים ידיים ומודים להם על ההישג המדהים. ככה זה כשביום בהיר אחד אתה חוזר לארץ עם גביע אירופה ביד. גיל בני ומייקל בריסקר נציגי עירוני רעננה וממצטייני האליפות הבלתי-נשכחת של נבחרת העתודה לא יכולים להוריד את החיוך מהפנים. ושלא תעזו להעיר אותם מהחלום המתוק שהם נמצאים בו. השבוע נפגשו האלופים הצעירים לשיחה על ההישג המדהים ועל עתידם בענף.

בריסקר ובני עם הגביע. "שחקנים צעירים צריכים דקות משחק" | צילום: אסף פרידמן

קשה לנחות

"עדיין לא עיכלתי את מה עשינו", אומר בריסקר. "ולדעתי ייקח לי עוד זמן להבין ולעכל את מה שעשינו. מה שכן עיכלנו זה שאנחנו חבורת של גברים עם לב גדול ששיחקו האחד בשביל השני ועשו דבר ענק". 

בני: "ייקח זמן להבין מה בדיוק עשינו. כשזה קורה זה מדהים, אבל הזמן גורם להבין איזה הישג זה היה. רק עוד כמה חודשים נתחיל כולנו להבין מה קרה שם באליפות אירופה. אני כרגע מסתכל על הגביע ומבין שזכינו בו אבל ממש לא מצליח עדיין להאמין שאנחנו אלופי אירופה. זה דבר מדהים והזמן יבהיר לנו כמה זה היה גדול".

נראה שעדיין לא נחתתם.

בני: "משתדלים לנחות מהר. אנחנו חבר'ה צנועים, מודעים להישג הגדול שעשינו אבל ממש לא מרימים את האף. כולם מבינים שצריך לקחת את ההישג הזה למקומות הנכונים. להמשיך לעבוד קשה ולשאוף קדימה. עוד מעט תתחיל העונה וצריך להתכוננן אליה".

בריסקר: "לוקחים את הדברים בפרופורציות הנכונות. נמשיך להיות צנועים. גם כשלקחנו בתיכונים מקום שלישי בעולם שמרנו על צניעות והמשכנו לעבוד קשה. צריך להיות עם הרגליים על הקרקע ובשבוע הבא כבר להתחיל לעבוד".

אחרי שביקרו אצל ראש הממשלה ואצל נשיא המדינה, התארחו השניים השבוע בקבלת פנים חגיגית בעיריית רעננה. 

"בעירייה היה מרגש מאוד", אומר בריסקר. "אמרו לנו שהבאנו המון כבוד לכדורסל הישראלי, ולעירוני רעננה בפרט, וכמובן לעיר עצמה ואנחנו גאים על כך מאוד". 

בני: "היה כיף לשמוע את כל הדברים היפים שנאמרו. על כך שהמועדון טיפח אותנו ושהגענו להישג המרשים הזה, גם בזכות הקרדיט שניתן לשחקנים. מובן שזה מרגש לשמוע דברים כאלה, במיוחד בעיר שלך".

איך היו המפגשים עם נתניהו ועם ריבלין?

בריסקר: "היה מרשים מאוד. היה מכובד וכיף לראות שריגשנו מדינה שלמה עד למנהיגיה".

בני: "התרגשתי מאוד, אפילו רעד לי הקול כשדיברתי בתור קפטן. גם ראש הממשלה וגם הנשיא הודו לנו שהבאנו כבוד למדינה, ואין יותר כיף מזה שאנשים כאלה מודים לנו. באמת כבוד גדול".

איך זה להפוך לסלבים צעירים?

בריסקר: "עצרו אותי כמה פעמים ברחוב וזה ממש נחמד. אנשים רוצים לברך, להצטלם וזה כיף ומרגש. אנשים רוצים להצטלם עם הגביע ולהיות חלק מהחגיגה, וזה כיף גדול בעבורנו לספק להם את השמחה הזאת".

בני: "זה פשוט מטורף. אני מרגיש כמו בחלום. זה מוזר לי מאוד שפתאום ילדים רוצים להצטלם אתנו ברחוב. צריך להבין שהכל קרה ביום אחד, שפתאום נחשפנו לציבור בכזאת עוצמה וזה מצב מעניין, קצת מוזר ובעיקר כיף גדול. לא מזמן אנחנו היינו הילדים שמחפשים תמונות וחתימות משחקנים ופתאום זה קורה לנו. זה מדהים".

ארבע פעמים הגיעה נבחרת העתודה לגמר אליפות אירופה. שלוש פעמים זה נגמר בדמעות של עצב. בפעם האחרונה בדיוק לפני שנה. הקיץ הזה יצאו בריסקר, בני וחבריהם למסע בגרמניה ושבו עם דמעות של אושר.

"אתה נוסע לאליפות במטרה לתת הופעה טובה. אתה לא יוצא במטרה לקבל את הגביע" אומר בני. "אתה רוצה להתקדם כמה שיותר, וברגע שזה קורה אתה מתחיל להאמין שאפשר עוד. אני ידעתי והאמנתי, מתחילת הדרך, שיש משהו מיוחד בנבחרת הזאת ושאפשר לעשות משהו גדול. התחלנו את הטורניר והתקדמנו והנה רבע גמר, ופתאום חצי גמר וזה כבר קרב על מדליה, אז אתה אומר לעצמך וואלה ניצחון ויש לנו מדליה, ואז אתה מגיע לגמר אז מה נעצור כאן? נלך על הגביע, וכך קרה".

בריסקר: "ידענו מהתחלה שיש נבחרת חזקה ומאוחדת, וידעתי שאפשר לעשות משהו משמעותי באליפות הזאת, מדליה או אפילו גביע. לפני שאנחנו קבוצה טובה אנחנו משפחה. האליפות התקדמה לנו באופן טוב ומחצי הגמר ידעתי שנלך עד הסוף".

ניצחתם לא מעט משחקים בהפרשים גבוהים.

בני: "זה ממש לא היה קל כמו שזה אולי נראה בטלוויזיה. בכל המשחקים עבדנו קשה מאוד. בגמר, כשאתה מוביל ב-20 הפרש, אנשים חושבים שזה קל אבל זה רחוק מכך. גם כשהובלנו בהפרש גדול אריאל בית הלחמי המשיך לדחוף אותנו קדימה, ולא רצינו שהדברים יתפקששו".

בריסקר: "האנרגיות במשחק הגמר היו מטורפות. כל השחקנים נתנו את הכל בלי אגו ובלי כלום, ועשינו ניצחון נהדר אבל זה ממש לא היה קל".

תנו צ'אנס

שניכם משחקים בליגה שנייה, למה אתם לא משחקים בליגת העל? 

בני: "זה רק מוסיף לסיפור המדהים הזה. לא ממש הכירו אותנו לפני כן. עשינו את הדבר הזה ואני מקווה שמעכשיו יעריכו אותנו יותר ויסתכלו עלינו יותר, וכך נצליח לעשות את קפיצת המדרגה".

בריסקר: "הנבחרת מורכבת ברובה משחקנים שלא משחקים בליגת העל, וזה אומר הרבה. אני מקווה שמעכשיו יתחילו לשים לב אלינו קצת יותר ויתנו לנו את הקרדיט. שיתחילו לתת לנו את ההזדמנויות האמיתיות".

בני: "הדברים פשוט צריכים לקרות באופן טבעי. ראו מה עשינו ועכשיו צריך לראות המשכיות. עשינו דבר נהדר בעבור הכדורסל הישראלי. עשינו דבר גדול שמראה שיש כדורסל ישראלי טוב. אנחנו צריכים לדחוף את הישראלים למעלה. זאת מדינת ישראל, וכדי שהספורט יתקדם צריך לקדם את הספורטאים שלה. אני מקווה שהזכייה שלנו תשפיע לטובה על הכדורסל הישראלי".

הוכחתם שיש כדורסלנים ישראליים טובים.

בריסקר: "זה בדיוק כל הסיפור. רק תתנו אמון והזדמנות. יש כאן בעצם שני דברים: האחד זה שצריך לתת צ'אנס ולקדם את הישראלים, והדבר השני הוא שהישראלים חייבים לקחת את ההזדמנויות האלה ולהוכיח את עצמם, ואז כולם ירוויחו. אפשרי לעשות את השינוי הזה, ושנראה יותר שחקנים ישראליים בכדורסל שלנו".

בני: "אני בטוח שזה עשה שירות נהדר לשחקנים הישראליים. זה דבר שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו, והוא חייב לייצר שינוי. עשינו דבר ענק וחייבות להיות לכך השלכות חיוביות בנושא". 

אולי הבעיה נעוצה במאמנים שחוששים לתת לצעירים לשחק?

בני: "אני בטוח שגם אם יישארו כאלה שמפחדים, יהיו אלה שכבר יפסיקו לפחד ויתחילו להאמין. אני בטוח שנראה שינוי לטובה בנושא הזה. היו הרבה חבר'ה מוכשרים שעשו דברים יפים כשהיו צעירים, אבל הם לא קיבלו את ההזדמנויות ואולי הלכו לאיבוד. אין כאן מתן הזדמנויות אמיתי לשחקנים צעירים ישראליים". 

בריסקר: "צריך פשוט יותר להאמין בנו". 

בני: "קח את יובל זוסמן למשל, תראה איזו אליפות הוא עשה. זה שחקן ששווה לפחות 25 דקות בליגת העל ובקושי שיחק העונה במכבי תל אביב עשר דקות. זה לא אמור להיות ככה". 

אז זו קריאה נרגשת למאמנים שיתנו לכם צ'אנסים?

בני: "אנחנו לא רוצים לקבל מתנות חינם. שאף אחד לא יחשוב שאנחנו מחפשים קיצורים ובגלל שלקחנו את הגביע אז חייבם להחתים אותנו בקבוצות צמרת. זה ממש לא ככה. אני באמת חושב שאנחנו ראויים לקבל את ההזדמנויות".

בני שימש כקפטן הנבחרת ותרם 14 נקודות בגמר. הוא החל את דרכו בקבוצת הקט-סל של רעננה, ועבר דרך כל קבוצות המחלקה עד לקבוצת הבוגרים. 

בריסקר נכנס לעולם הכדורסל בצלו הגדול של אביו מארק, שהיה כוכב כדורסל במשך שנים רבות. הוא לבש את גופייה עם הספרה 5 כמו אביו, ועשה חיל בתיכון מטרו-ווסט ובעירוני רעננה. "השתדלתי תמיד להיות מייקל בריסקר, שחקן בפני עצמו", הוא אומר. "אני לא מכיר את המושג הבן של. ככה אני רואה את זה. גם אבא דרך אגב לא רואה את זה ככה. אבא שלי עשה דברים גדולים. הוא היה שחקן מצליח וחשוב בארץ, וזאת היתה הקריירה שלו. אני מקווה שמעכשיו ישימו לב אליי כמייקל בריסקר, אמשיך להצדיק את זה, ואמשיך את המורשת של אבא".

אתם ממשיכים בעונה הבאה בעירוני רעננה?

בריסקר: "שנינו חתומים לעונה נוספת וזה הדבר הנכון בעבורנו. בעונה הבאה אני מאמין ששנינו נעשה את קפיצת המדרגה ונעבור לשחק בליגת העל. הכל תלוי בנו".

בני: "אני חושב שזה פחות משנה באיזו קבוצה תשחק, אתה צריך את המאמן שיאמין בך, ואם זה קורה אז אפשר להתקדם. שחקנים צעירים צריכים דקות משחק וצריכים לצבור ניסיון".