את מיצג האומנות "עץ החיים", שמוצג החל מהשבוע ועד סוף חודש אוגוסט במשכן למוזיקה ולאומנות ברעננה, בנה נדב בר בן ה-10. למרות גילו הצעיר, המיצג שלו מספר סיפור מרתק וחשוב על מערכת היחסים של האדם עם סביבתו, ובייחוד עם בעלי החיים שחיים לצדו. את הקשר ההדוק, בין חיי בני האדם לבין הסביבה ובעלי החיים שבה, ביקש נדב להבליט ביצירתו.

המיצג בנוי משאריות של רהיטים שנאספו ברחבי העיר, כסמל לעצים שנכרתו מיערות העולם. נדב עבד עליו במשך ארבעה חודשים, ובאמצעותו הוא מנסה להציג את סיפורה של הסביבה הנאבקת על חייה. לדבריו, הוא מרגיש שאם האדם ימשיך ביחסו המחפיר לסביבה ולבעלי חיים, גם הוא יהיה נדון לכליה, כמו כל יתר בעלי החיים על כדור הארץ.

נדב והמיצג השבוע. "חשוב לי מאוד שהחיות לא ייכחדו" | צילומים: אסף פרידמן

סכנת הכחדה

על העץ המיוחד שבנה נדב תלויות יותר מ-1,300 כרטיסיות עם תמונות של בעלי חיים, שהודפסו על ידי הוצאת מיילקס ישראל (שהוציאה לאור את "אנציקלופדיה חיות הבר" החל משנות ה-70), בשנת 1979, במטרה לעודד אנשים וילדים להכיר את בעלי החיים ולשמור עליהם. "נדב מצא במקרה את הכרטיסיות האלה במחסן הגן של אמו", אומר אילן (52), אביו של נדב, שליווה אותו וסייע לו בהכנת המיצג. "הוא החליט לעשות עם זה משהו. הכל זה רעיונות שלו, אנחנו רק עוזרים לו ליישם אותם".

גם לסידור הכרטיסיות על העץ היה חשוב לנדב שתהיה משמעות. כך, למשל, כרטיסיות של בעלי חיים שנכחדו מן העולם תלויות על העץ באמצעות חוט שחור, המסמל מוות וכליה, וכרטיסיות של בעלי חיים הנמצאים היום בסכנת הכחדה, תלויות על העץ באמצעות חוט אדום, המסמן סכנה. כרטיסיות של בעלי חיים שאינם נמצאים בסכנה משנת 2018, תלויות על העץ באמצעות חוט לבן, חוט שבנקל יכול "להתלכלך" בצבע אחר, כדבריו.

על העץ החליט נדב להוסיף עוד בעל חיים אחד שאינו מופיע בקטגוריית בעלי חיים בסכנה — האדם. נדב סימן את האדם בחוט אדום, כמו כל בעלי החיים בסכנה. בכך הוא מנסה להציג את הטיעון, כי הסכנה שאנו מביאים על הסביבה ועל שאר בעלי החיים היא למעשה סכנה על עצם קיומנו על פני כדור הארץ.

"חשוב לי מאוד שהחיות לא ייכחדו", הוא אומר. "כולנו מגיעים מאותה האדמה וכולנו קשורים יחד. לכן, אם ענף אחד נשבר, אז כל יתר הענפים נשברים אחריו. ככה זה גם עם החיות, אם חיה אחת תיכחד יהיה נזק לכולם, וזה התפקיד שלנו לשמור עליהן".

אומנות סביבתית

כהוכחה לאהבתו לחיות, נדב מגדל עם משפחתו שני כלבים, דגים ותוכי. "זה משהו ששאלתי עליו והתעניינתי בו במשך כל השנים", מספר נדב על אהבתו לבעלי החיים. "לכן, חשוב לי שישמרו עליהן ושלא יזרקו שקיות, כוסות פלסטיק ובקבוקי זכוכית בים או ביער, כי בסוף החיות אוכלות את זה ומתות מזה".

ברצינות רבה מוסיף נדב ומסביר על ההבדל בין פלסטיק לבין קרטון: "פלסטיק נשאר להרבה זמן וקשה לו להתכלות, וגם קשה למחזר אותו. קרטון שומר יותר על הסביבה. לדעתי, המצב בארץ בשנים האחרונות קצת יותר טוב, אבל עדיין צריך לשמור יותר על כל מיני מקומות, וכל אחד צריך לתרום את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על הסביבה".

זאת אינה הפעם הראשונה שנדב יוצר אומנות סביבתית. בשנה שעברה יצר מיצג אומנות רחוב, שמוקמה בבית הספר הדמוקרטי מרחב ברעננה. המיצג אז היה עשוי מ-1,400 כוסות נייר הניתנות למיחזור, ועל גבן צייר את הדג "נמו" מהסרט של דיסני, הדן בחיי הדגים בשוניות האלמוגים הנכחדות מעולמנו.

"נדב התעקש להכין את המיצג מכוסות קרטון", מספר אביו. "רצינו לבנות אותו בהתחלה מכוסות פלסטיק, והוא לא היה מוכן, אז מתוך הכסף שהוא חסך הוא קנה את הכוסות היקרות יותר, כדי שיהיה קל יותר למחזר אותן. בשנה שעברה הוא יצר מיצג נוסף של אופניים, שאותם הוא חיבר לבלנדר, שאפשר להפעילו באמצעות דיווש של האופניים. כך התלמידים הכינו שייקים ביריד שנתי, שכספיו נאספו לתרומה. בנוסף, בתחילת השנה הוא בנה קסילופון מצינורות ביוב שהוא חתך, צבע והדביק יחד, וגם מיצג זה הוצג בבית הספר".

הדאגה שלו לסביבה מגיעה מהבית?

"זה בא לו טבעי. מהרגע הראשון הוא דאג לסביבה והתעניין בחיות. אכפת לו מאוד בתחום הזה. זה מגיע גם מהבית, אבל בעיקר התפתח ממנו. הנושא הזה מעסיק ומטריד אותו זמן רב. הוא צופה בכל מיני תוכניות טבע ומדע, וייתכן שזה מגיע גם משם. בבית אנחנו כל הזמן בונים דברים יחד, יוצרים ובונים בידיים".

איך אתה מעודד אותו ליצור?

"נדב עסק באומנות וביצירה מאז שאני זוכר אותו, ואני לא אעצור אותו בשום רעיון שיעלה לו. אני מתרגש מאוד לעשות את הדברים אתו יחד. כל עזרה שהוא מבקש, אני מיד נרתם. הוא מחפש את דרכו המיוחדת ליצור. גם אחיו אור, בן ה-12, בונה, אבל דווקא מכונות. לפני שנה הוא בנה מכונה שמציירת על קירות בעזרת דיווש אופניים, וזה הוצג בבית חלומי לאנשים עם מוגבלויות. השנה הוא בנה קטפולטה, על פי שרטוט של ליאונרדו דה וינצ'י".

 מיצג הכוסות של נדב | צילום: פרטי

המעצב המציל

בחייו משמש אילן האב כיועץ עסקי לחברות, אך מאז ומעולם אהב לבנות דברים בידיים. "אנחנו מאמינים באנשים שיוצרים ועושים בידיים", הוא אומר. "אנחנו דוחפים את הילדים שלנו לעשות ולא רק לדבר, כל אחד בתחומו ובהתאם לאהבה שלו".

נדב, מאין מגיעים אליך הרעיונות?

"כל הזמן עולים לי רעיונות, לפעמים מסרטים או מטיולים בטבע שאני אוהב לעשות".

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

"כשאהיה גדול אני רוצה להיות מעצב בגדים, מעצב שיער וטבח. אני אוהב לבשל. יש לי מחברת שלמה שבה אני מצייר עיצובי בגדים, ופאה שאני מעצב עליה תסרוקות. אני גם רוצה להקים בית מחסה לחיות בכל העולם".

איך החברים מגיבים ליצירות שלך?

"מפרגנים לי ואומרים שזה ממש יפה, ושהם יבואו לראות את המיצג. גם במשפחה כולם מחמיאים ומפרגנים מאוד. אבא שלי בעיקר עוזר לי לבנות, והאחים גם גאים בי מאוד".

לדברי אופירה ארכוני, החונכת האישית והקבוצתית של נדב בבית הספר, "הוא ילד נבון מאוד עם התבוננות מיוחדת מאוד על סביבתו. יש לו יכולת אבחנה לפרטים, הוא רגיש ואמפתי מאוד לסביבה, ויש לו חוש צדק מפותח מאוד. בכל פעם מחדש אני מתפעלת מהיכולות שלו. הוא תמיד עסוק בעיצוב ובקישוט לקראת אירועים, וחשיבתו מפותחת מאוד, מעבר לגילו".

"בכל קיץ אנחנו משתדלים לפנות מקום לתערוכה של ילדים, בכוונה להוציא אותם מהמסכים ולקרב אותם לתחום האומנות", מוסיפה סיגלית סלובסקי, מנהלת המשכן למוזיקה ולאומנויות ברעננה. "שמענו על נדב, וחשבנו שזה יתאים מאוד למשכן. בפתיחת התערוכה הוא גם העביר סדנה בחינם עם כרטיסיות ואטבי כביסה, וזה היה מקסים בפני עצמו".