ריינשטיין במוזיאון העירוני. "אני קשורה לרעננה" | צילום: אסף פרידמן

מתי נפתח גן הילדים הראשון ברעננה; באיזו שנה ירד שלג בעיר; חנוכת בית יד לבנים העירוני במעמד יצחק רבין, אז חבר כנסת; הנציב העליון שהגיע לביקור בתקופת המנדט הבריטי; קייטנת הילדים של המועצה בשנות ה-70; ואיך נראתה העיר בקום המדינה — רחל ריינשטיין, מנהלת ארכיון רעננה זה 16 שנה, מספרת על עשרת הרגעים הבולטים ביותר בתולדות העיר, ובוחרת את התמונות שמספרות את ההיסטוריה המקומית.

סיפורי מורשת

ארכיון רעננה הוקם באמצע שנות ה-80 בידי חניה שמיר, שחגגה בספטמבר שעבר 90 שנה. לצורך הקמת הארכיון, היא ישבה בארכיון הציוני ואספה מסמכים, ראיינה את התושבים ועבדה על הפרויקט, עד שפרשה לגמלאות. בשנת 2002 הצטרפה למקום רחל ריינשטיין (58), מנהלת הארכיון הנוכחית, כדי להנגיש את הארכיון גם לקהל הרחב, גם מבחינה דיגיטלית.

ריינשטיין, נשואה ואם לשלושה, תושבת הרצליה משנת 1982. יותר מ-16 שנה היא עובדת כמנהלת הארכיון, במשותף עם נאוה מי-טל, בת למשפחה ותיקה בעיר, שניהלה את מוזיאון "חדר ראשונים" יותר מ-20 שנה וכיום מתנדבת בו.

"ראש העירייה לשעבר נחום חופרי נהג לספר בדיחה", צוחקת ריינשטיין. "בכל אירוע שעשינו יחד הוא אמר לכולם שאני כמעט מושלמת, וכששאלו אותו מדוע כמעט, הוא הסביר שזה כי אני גרה בהרצליה. אני אוהבת מאוד את הרצליה, אבל לרעננה אני קשורה הרבה יותר. העבודה שלי במשך כל השנים הללו קישרה אותי מאוד למורשת העיר, ולאנשים שיצרו את ההיסטוריה שלה. בארכיון אנחנו מוקפים באנשים רבים, ובוותיקים רבים מאוד, שאוהבים את רעננה ונרתמים לעשייה שלנו".

במהלך העבודה נבחרה ריינשטיין להנהלת איגוד הארכיונאים הארצי, כחברת ועדת השתלמויות ומרכזת קורס יסודות הארכיונאות. "הנושא ההיסטורי חשוב לי מאוד, כי אני חושבת כמו שאמר יגאל אלון, 'עם שאין לו עבר, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל'. חשוב לנו לדעת מה היה. אסור לנו להישאר בעבר, אבל חשוב ללמוד מנסיונם של אחרים, כדי לדעת לפעול נכון יותר בעתיד. אסור לשכוח מה שהיה, וזה חייב להוביל אותנו. השימור הוא מנוף לפיתוח". 

כיצד הגעת לארכיון רעננה?

"מאחר שהבת שלי למדה בבית הספר ברטוב בעיר, עזרתי רבות בבית הספר, ושמעתי שמחפשים עובד לארכיון. המנהלת דאז, איה פרישקולניק, העבירה לי את הפרטים. הגעתי למרכז לעבודה בארכיון, שמוקם אז במסעדה בבית הספר, מתוך חשיבה להנגיש את הארכיון ולקדם אותו לשנות ה-2000". 

במהלך עבודתה כמנהלת הארכיון, עוסקת ריינשטיין בין היתר בפרויקטים רבים, בשיתופי פעולה עם בתי ספר למיניהם, ובעיקר באיסוף מסמכים היסטוריים מתושבים וממחלקות עירוניות; וכן, במיחשוב ובקיטלוג בתוכנת הארכיון, כדי שזו תהיה נגישה לחוקרים, לסופרים, לעיתונאים ולסטודנטים. בשנים האחרונות ריינשטיין גם הקימה את אתר מורשת רעננה, המכיל בתוכו מידע היסטורי נגיש לציבור הרחב. הארכיון מכיל עשרות אלפי תמונות, ומאות אלפי מסמכים, מכתבים ופרוטוקולים בכתב יד, החל משנת 1927.

בית העם בשנת 1934

מבט נוסטלגי

מתוך אלפי התמונות המוצגות בארכיון בחרה ריינשטיין את עשר התמונות המשקפות את הרגעים ההיסטוריים ביותר בעיר, החל משנות ה-20, הימים שבהם רעננה היתה המושבה, ועד לשנות ה-90. בתמונה הראשונה שבחרה נראה "בית העם", שיסודותיו הונחו בשנת 1925. בנייתו מומנה מתרומותיהם של חברי אגודת "אחוזה א' - ניו יורק", בארצות הברית, מייסדי העיר. בסכומי הכסף שנתרמו, נרכשו חומרי הבנייה, ואילו עבודת הבנייה עצמה נעשתה בהתנדבות על ידי חברי המושבה, ועל ידי הפועלים שתרמו מכסת ימי עבודה. בשנת 1927 הסתיימה בניית בית העם. תוך זמן קצר הוא הפך למרכז הפעילות התרבותית, ולמוקד החיים הציבוריים והחברתיים של המושבה. בבית העם רוכזו מזכירות המושבה, המרפאה, בית הכנסת, בית הספר, גן הילדים, הדואר, אולם האסיפות, חדר התרבות ועוד. בנוסף, התכנס בו ועד המושבה.

"לתמונה הזאת הגעתי ממש בתחילת דרכי בארכיון", מספרת ריינשטיין. "ביקרתי עם נאוה מי-טל, חברתי ומנהלת 'חדר ראשונים', את חנה נתיב ז"ל, בביתה ברחוב רמב"ם. חנה פתחה בפנינו את האלבום המשפחתי ושם היתה מתויקת התמונה הזאת. זאת תמונה נדירה של בית העם: אם שמים לב, מופיע שם פסל של ציפור שאינו קיים היום. תמונה זו ממחישה בעבורי את האוצרות שעדיין חבויים באלבומים הביתיים, ושאנחנו בארכיון מנסים ובדרך כלל מצליחים להגיע אליהם".

גן הילדים הראשון בעיר, 1926

התמונה השנייה, משנת 1926, היא של גן הילדים הראשון בתקופת המושבה. הגננת היא לאה הירשהורן, ואתה עשרה ילדים מהמושבה. "את התמונה הזאת אני אוהבת במיוחד", אומרת ריינשטיין בחיוך, "כי היא ראשונית מאוד, ממש מן ההתחלה. פרט לכך, זכיתי להכיר שניים מהילדים בתמונה — עזרא אנקר ז"ל ודינה פוזין, שתיבדל לחיים ארוכים".

ילדים ותושבים בשנות ה-30

התמונה השלישית צולמה בשנות ה-30, ומצולמים בה עשרות ילדים מהמושבה דאז. "כשמביטים בתמונה המילים מיותרות", אומרת ריינשטיין. "זאת תמונה יפהפייה של ילדים קטנים, נערים ונערות ומעט הורים. היא מנציחה בצורה מדהימה את הילדים, שחלקם נולדו כבר ברעננה, וחלקם עלו לכאן עם משפחותיהם, מתוך אידיאלים טהורים ורוח חלוצית. הילדים הניבטים בתמונה, הם אלה שלימים בנו את רעננה והפכו אותה למה שהיא היום".

ביקור הנציב העליון, 1938

התמונה הרביעית, משנת 1938, היא של ביקור הנציב העליון במושבה, שהפכה למועצה מקומית שלוש שנים לפני כן. המנדט הבריטי שלט אז בארץ, ולרעננה הגיע לביקור חגיגי הנציב העליון, סר ארתור ווקופ. את פניו קיבלו בבית העם תושבים רבים. התמונה צולמה בחזית בית העם, כאשר תלמידי בית הספר מעניקים לו פרחים ומלווים אותו, עם תושבים ועם בכירי הנהלת המושבה, ובראשם ראש המועצה הראשון, ברוך אוסטרובסקי.

"ביקור הנציב היה ביקור חשוב בתולדות רעננה, והוא מתועד ביומן בית הספר ובפרוטוקולי המועצה המקומית", מספרת ריינשטיין בהתרגשות על התמונה. "בכל פעם שאני רואה את התמונה הזו, אני נזכרת בסיפורי הוותיקים, שחלקם לצערי כבר אינם בחיים, על ההתרגשות שאחזה בהם בביקור ממלכתי זה". 

בעין העדשה

ד"ר הורן ורעייתו, 1939

בדיוק שנה לאחר מכן, ב-1939, מתועדת תמונה נוספת, שאותה בוחרת ריינשטיין לציין. בתמונה נראים ד"ר ריכרד הורן ורעייתו ציציליה ווינברג, כשהם ישובים בעגלה הרתומה לסוס. ד"ר הורן היה רופא משפחה ורעייתו היתה רופאת שיניים. שניהם עלו מגרמניה, ובתמונה הם נראים נוסעים בעגלה ברחוב אחוזה. "התמונה הזאת מרגשת מאוד, וזה תיעוד מדהים של שני רופאים מדופלמים, שעלו לארץ מגרמניה", אומרת ריינשטיין.

מבט על העיר, 1948

"תמונה נוספת שבחרתי להציג היא תמונה כללית של רעננה, כמעט עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 1948. התמונה פורסמה כגלויה מתוך סדרת גלויות שיצאה לאור בשנה הזאת. העובדה שמצערת אותי באשר לתמונה היא, שהיא צולמה בשחור-לבן. רואים בה את רעננה הירוקה, אך בגוני אפור".

שלג ברעננה בשנת 1950 | צילומים: ארכיון רעננה

התמונה השביעית היא רגע מסעיר ביותר בחיי העיר, כשנצפה שלג ברחוב הראשי, ב-5 בפברואר, 1950. לאחר כמה גלי קור מקדימים, שטפה את הארץ במהלך הלילה סופת רוח, גשם ושלג. ברוב חלקי הארץ נרשמו נזקים רבים, ולא מעט מתושבי המעברות והשכונות הפכו בן לילה לחסרי קורת גג. מזג האוויר הוגדר אז: "השלג הכבד ביותר והקור העז ביותר בתולדות הארץ".

"מאז לא ירד שלג בעיר, לכן התמונה ייחודית כל כך", אומרת ריינשטיין. "דליתי אותה מהמאגרים, ובדרך כלל בחורפים קשים אני מפרסמת אותה, והיא תמיד מושכת אליה את הוותיקים, שעוד זוכרים את השלג שירד באותה השנה. בארכיון יש גם סרטון בן שתי דקות, שבו נשמר תיעוד השלג היורד, ובו נראים תלמידי בית ספר שמשחקים סביב בובת שלג שבנו".

מיכאלה בונין במשמרות הזה"ב, 1955

תמונה נוספת שהיא בשביל ריינשטיין רגע היסטורי בלתי-נשכח היא משנת 1955, ובה נראית מיכאלה בונין מעבירה תלמידים במשמרת זהירות בדרכים ברחוב אחוזה בעיר, ליד בית הכנסת הגדול.

קייטנת בית ספר ברטוב בשנות ה-70

15 שנה מאוחר יותר, בבית הספר הממלכתי ברטוב, מתועדת קייטנה שהופעלה על ידי המועצה בשנות ה-70, ובה עשרות ילדי העיר חבושים כובעי טמבל ולבושים מכנסיים קצרים, במגרש בית הספר.

   חנוכת בית יד לבנים, 1988

אך התמונה הבלתי-נשכחת ביותר בעבור ריינשטיין היא דווקא משנת 1988, מטקס חנוכת יד לבנים בעיר. המקום נפתח בטקס חגיגי, ומשמש עד ימינו אלה כבית התרבות הגדול והמרכזי ברעננה. אורח הכבוד בטקס היה יצחק רבין, שכיהן אז כשר הביטחון. הוא נשא דברים, כאשר לצדו בשולחן הכבוד ישבו ראש העירייה - בנימין וולפוביץ,  ואברהם קזמירצ'י - יו"ר ההורים השכולים ברעננה.

"זו תמונה חדשה יחסית, מימינו אנו, אך למרות זאת, מדובר ביצחק רבין ז"ל, שהתמנה ארבע שנים אחר כך לתפקיד ראש הממשלה; בראש העירייה, שפעל רבות להקמת בית יד לבנים, ובאברהם קזמירצ'י, אב שכול".