"זה שכונה, עזבו אותי". ויקי גונזלס | צילום: אריאל ימיני

אחת התכונות הבולטות שמרגישים כשפוגשים בויקה גונזלס (38), היא מעין רוגע מהול באופטימיות קוסמית. זה לא מקרי. במשך תקופה שנפרשה לאורך יותר מעשור היא הייתה האלופה הבלתי מעורערת של כדורעף החופים הישראלי – האישה פשוט לא ידעה להפסיד. גונזלס, שהגיעה לרעננה ב-1997 והתאקלמה בעיר, הייתה כמעט מילה נרדפת לענף הכדורעף לאורך כל העשור הקודם כששום דבר לא הכין אותה לקראת מה שעתיד לבוא לאחר מכן.

"אני הגעתי לכדורשת לפני 4 שנים בערך", היא מסבירה את השתלשלות האירועים. "הילדים שלי נכנסו לבית ספר, אז אני עדיין הייתי אלופת ישראל בכדורעף חופים, אז כל הזמן משכו אותי, 'בואי יש קבוצה'. אמרתי 'מה זה כדורשת? זה שכונה עזבו אותי מזה'", היא מודה בכנות אופיינית. "אבל בסופו של דבר לא הייתה לי ברירה, הגעתי לקבוצת הכדורשת. זו הייתה השנה האחרונה שלי ככדורעפנית מקצועית. פרשתי לפנסיה. הייתי מבוגרת מדי כדי לשחק כדורעף בחופים, אז אמרתי שאקח עוד אליפות ואפרוש בשיא".

גונזלס אכן לקחה את אותה אליפות, ולאחר מכן המשיכה לכדורשת. למעשה, נכון להיום, גונזלס היא המאמנת והשחקנית של שתי אלופות כדורשת מכהנות. אחת היא צ'יטה איי.אל המקצוענית שמשלה השנה בליגת העל, ואילו השניה היא קבוצת ברטוב האלופה של ליגת רעננט (זו הייתה העונה האחרונה של גונזלס כשחקנית בברטוב).

עתה כשהיא מתפעלת עמוד פייסבוק בשם "כדורשת חופים" למבקשות להצטרף ולהתמקצע בענף הכדורשת, במקביל לאימוני כדורעף החופים אותם היא מעבירה, די ברור שהשם ויקה גונזלס נרדף לכדורשת לא פחות מאשר לכדורעף חופים.

צילום: איגוד הכדורשת

ומה קרה לאחר מכן?

"בשנה הראשונה ניסיתי רק להבין מי נגד מי. התחלתי בקבוצה של בית ספר, שזו הרמה הכי נמוכה. שיחקנו בליגה של רעננט. ואז אנשים החלו לשאול 'מי זו, מה הולך פה?' והזמינו אותי ישר לליגת העל. שיחקתי במקביל בשתי הקבוצות: אחת בליגת על, אחת ברעננט. צריך להבין, כל מי שבאה מספורט מקצועני מאוד סקפטית – רואים את האמהות שמתגלגלות במגרש שהן לא ספורטאיות במקצוען ואומרות 'שאני אשחק איתן?', אחרי עשרות שנים בנבחרת ישראל אתה אומר 'מה אתם עושים צחוק ממני?' וככה זה נראה בהתחלה. אבל ככל שאתה נכנס, אתה מאוד נהנה".

מה יש בכדורשת שאין בכדורעף?

"מה שמושך פה זה הקטע החברתי. אין את זה בשום ספורט מקצועני. כמות העניין וכמות הכיף שאנשים באים ומשקיעים ולא משנה מה הם עושים במשך היום. כמקצוענים אנחנו לא עשינו כלום במשך היום, רק חיכינו לאימון בערב. זו הייתה העבודה".

ובכל זאת, אלופת כדורעף, שיא המקצועניות, פתאום עוברת לענף של "אמהות", זו אמירה.

"כן, מה גם ששופטי הכדורשת הם בדרך כלל גם שופטי כדורעף ובהתחלה הם שאלו מה אני עושה פה. זה היה מאוד מביך. אבל כשהגעתי לליגת העל של איגוד הכדורשת, הבנתי שאנשים לא רואים את הספורט במיטבו. ליגת העל זה ממש ספורט, באמת צריך להתאמן ולהזיע. בעיני כל אחת שם אלופה. כי לא מקבלים על זה כסף וכל זה בנוסף לעבודה ולילדים. הן באות ממקומות כמו הייטק. תחשוב על מישהי אחרי שכל היום היא מתכנתת, באה עם התיק מהעבודה בטירוף ישר לאימון".

ויקה במשחק עם קבוצת צ'יטה | צילום: איגוד הכדורשת

הקבוצה שלך צ'יטה איי אל סירבה להופיע למכביה, בגלל הדרישה לקבוצות על פי ערים. בדיעבד זה היה נכון?

"בהתחלה אני נורא נפגעתי. לא הבנתי למה צריך לפרק את הקבוצה שלנו. למה שלא תציג במכביה את הקבוצה שזכתה במקום הראשון? זה הכי אמיתי. אני נורא הזדהיתי עם זה. בסוף ראיתי שהחלטת האיגוד הייתה נכונה ואני שמחה על השילובים בין הקבוצות והכח הנשי שראיתי במכביה".

לסיום, היית אלופת כדורעף גם באולמות עם הפועל כפר סבא וגם בחופים. מה את מעדיפה?

"חופים. חופים זה חופש. זה ספורט שיותר תלוי בך. רק אתה והבן זוג שלך - זה יותר רציני. צריך להפעיל יותר את הראש, להיות עם יותר ניסיון".