חבל, ממש חבל, שלא צילמתי את באגט הטונה השני שהזמנתי, כי הראשון שאכלתי נראה למען האמת מעט מאכזב בתמונה שצילמתי. הוא מעט ריקני, קצת דל, וזה מעציב למדי, כי הוא ממש לא מבטא במראהו עד כמה טעים הוא היה. עובדה שהזמנתי באגט נוסף אחריו מרוב שהיה לי טעים.

הבאגט הראשון ב"ג'ורנו". דמיינו כזה - רק מלא | צילוןם: אשר קשר

מצד שני, אם חושבים על זה ממש לעומק, אולי בעצם לא הייתי מזמין באגט נוסף לו הבאגט הראשון היה מלא כדבעי ומשביע אותי.

אז הסתכלתי לשם השוואה בתמונות בעמוד הפייסבוק של "ג'ורנו", ולאכזבתי הבאגטים שם נראים גדושים עד להתפקע ומרכיבים שונים ממלאים כל חלקה טובה של הבאגט, מה שבהחלט אי אפשר להגיד על הבאגט שלי, שחללים גדולים שלו היו חשופים עד כאב בלובנם לעיני כל.

אז אולי פשוט אכתוב על הבאגט השני, הגדוש, ולא על זה המדולדל (והטעים!) שבתמונה? כן, הבחנתם. אני קצת בדיסוננס. דניאלה היקרה, שלום. היה לי ממש טעים, אבל אני מרגיש מעט מרומה... האם אני בהיריון?

זה לא מרפה ממני

קודם כל נהלל את הבאגטים עצמם: גודלם נאה, ואומנם לא ספרתי את השומשומים אבל בעין בלתי מזוינת נראה לי שכאן דווקא לא קופחתי. יופי של באגטים, כאלה שיצאו ממש כרגע מהתנור, פריכים, טעימים ובעלי מידות נאות.

המקום קרוי "ג'ורנו", על שם סבתו של הבעלים, שהיא גם זאת שאחראית על הרוטב הסודי, שהוא הבסיס לכל הבאגט ועל פיו יישק דבר. יופי של רוטב, לא יודע מה יש בפנים כי זה סודי (הבעלים מודה שיש מיונז אבל לא יותר מזה), אבל סבתא ג'ורנו הותירה אחריה מורשת שתיזכר לדורות.

מי מקבל בגט מלא יותר? | צילום: אשר קשר

גם הטרשי מצוין, הלימון המוחמץ מעולה ולא פלא שהבחור מוכר קופסאות שלו במחיר שווה לכל כיס של 15 שקל.

מעל הרטבים והחריף הטוב הוא מוסיף טונה כמובן, קוביות תפוחי אדמה וביצה גרוסה. כשהבאגט פעור לרווחה הוא אוחז במלחייה ובפלפלייה ומזליף בעוז ועל פי העין גשם שחור-לבן מעל כל המרכיבים. אצלי זה כיסה כמובן חלקים מהבאגט, אבל די כבר להיות קטנוניים ולהתלונן כל הזמן.

יש גם זיתים ירוקים ביתיים וגדולים, שאפשר לקחת חופשי מקערה בצד הדלפק. באמת יופי של זיתים, שיכולים להיות ארוחה בפני עצמה או לסגור לך פינה אם לא ממלאים לך את הבאגט עד הסוף במרכיבים אחרים. מצטער, אבל זה לא מרפה ממני.

לכלכת? נקה

חשוב מאוד לזכור, עצה שהיא גם טיפ לחיים: כשאוכלים ב"ג'ורנו" הבחור מניח לך את הבאגט על צלחת. אז נכון, זה נראה כמו צלחת ומתנהג כמו צלחת, אבל חייבים להחזיק אותה בשתי ידיים כי היא דקה באופן מוגזם ובאגט שנוטה מדי לצד יכול בקלות לקמט אותה וליפול לרצפה.

נכון, הבאגט שלי לא היה מלא עד הסוף אז אולי הוא לא היה נופל, אבל בכל זאת. מצטער, שוב.

ואז, כשאתה עומד לך עם צלחת הנייר הדקה ביד והבאגט מעל, כל מה שנותר לך הוא לחפש שולחן מפונה מאשפה. אני גיליתי אחד כזה, אבל זה שבא אחריי היה חייב לפנות את הלכלוך בעצמו מאחד השולחנות האחרים או לשבת לידי.

עשיתי לו פרצוף של מחלה קשה כמו שעושים באוטובוס כשאתה רוצה את שני המושבים בשבילך, ואפילו שמתי את התיק במושב לידי והתיישבתי במעבר של המסעדה.

ולמה השולחנות מלוכלכים? כי הבחור של הבאגטים היה עסוק במטבח בכל פעם שלא נכנס לקוח, אז לא היה לו זמן כנראה לפנות שולחנות.

ג'ורנו ואמנות אחזקת הצלחת | צילום: אשר קשר

חוץ מזה, מה הבעיה של לקוחות שמסיימים לאכול לפנות בעצמם? אתם לא יכולים להתחשב בבן אדם שעובד לבד במקום כל כך פופולרי? קחו דוגמה מאותו עובד של "חומוס אליהו", המסעדה הסמוכה ל"ג'ורנו", שנכנס והכין לו סנדוויץ' טונה בעצמו כדי לא להפריע לבחור במטבח.

הוא מילא באמת יפה את הבאגט שלו, מה שאני כנראה הייתי עושה גם כן לו גם אני הייתי עובד ב"חומוס אליהו".

יוצאים קבוע 

בזמן שאכלתי את הבאגט הראשון וצפיתי במתרחש, התבררו לי שתי עובדות חשובות מאין כמותן: א. יש פריקסה בימי שלישי; ב. סלט הטונה שהוא מכין נראה מצוין והכלי מלא עד אפס מקום, מה שלא היה אפשר להגיד על הבאגט ההוא שלי. 

אז בגלל שהיה לי טעים ובגלל שנשארתי רעב הזמנתי סיבוב שני, והפעם ביקשתי קצת יותר מהרוטב הסודי וקצת יותר חריף.

אמנם אין לי הוכחות מצולמות אבל יש לי הרגשה שהבאגט השני היה גדוש יותר כי נפלו ממנו הרבה יותר מרכיבים לצלחת. שלוש שאלות שנותרו ללא תשובה:

1. האם סנדוויץ' שני בתוך חצי שעה הופך אותך ללקוח קבוע?

2. האם יכול להיות שכאשר אתה לקוח קבוע אתה מקבל באגט גדוש יותר?

3. מתי אתה הופך ללקוח עד כדי כך קבוע שיכול להכין בעצמו את הבאגט שלו? 

רובי, הבעלים של ג׳ורנו באשדוד, האיש שמאחורי הססנדוויצ׳ים, ביקש להסביר: "אני שמח מאוד שהיה לך טעים, זה הכי חשוב לי. אני אספר לך עוד קצת דברים שאולי אתה לא יודע, 

הזכרת כמה וכמה פעמים שהבגט שהזמנת לא היה ״מפוצץ״ כמו בתמונות. דע לך ידידי, הבגט שאתה וכל מי שמזמין אצלנו מלא בדיוק כמו בתמונה. אם היית עוקב אחרי אופן ההכנה שלי, היית שם לב שקודם כל אני ממלא את הבגט בעין יפה מאוד ובשפע, ואחר כך עוטף אותו בנייר פרגמנט, כשאני עוטף את הבגט בנייר פרגמנט אני דוחס חזק את התכולה של הבגט פנימה בשביל שלא יפלו פירורים לצדדים, ומשום כך הבגט לא נראה מלא. 

לגבי העובד מחומוס אליהו. הבחור הזה הוא בחור עם צרכים מיוחדים וקשיים כלכליים מהבית, אני והוא נהיינו חברים, אני נותן לו את החברה שהוא צריך ואת האוזן הקשבת לפעמים, הוא אוהב להכין לעצמו את הבגט, אז כן אני נותן לו להכין, ולא גובה ממנו אפילו אגורה על זה. 

לגבי זה שנכנסתי מידי פעם למטבח, אני נמצא לבד בעסק, כי כרגע אני לא יכול להרשות לעצמי עובד מטבח שיהיה במטבח ומידי פעם שיצא לנקות את השולחנות כשצריך. לא גדלתי עם כפית של זהב בפה, העסק הזה זה עסק שבורא עולם זיכה אותי לפתוח, במו ידיי בניתי אותו, מבחינת השיפוץ, המתכון המשפחתי, הבגטים הטריים, הרעיון, הכל. אני עושה הכל לבד, ומשתדל לעשות את זה בצורה הטובה ביותר".

מראה מקום:

"ג'ורנו", הבנאים 7, אשדוד

טלפון: 08-6665808

שעות פתיחה: א'-ה' 10:00-17:00

פסקול: "בואי לתמיד" של איתי לוי (ואני אומר: בשמחה, רק תמלא לי את הבאגט כראוי)

תג מחיר: שני באגטים עם טונה - 50 שקל, פחית קולה - שבעה שקלים; סך הכל: 57 שקל