ליזי ומנחם השבוע. "בפגרות זה נטו משפחה" | צילום: אסף פרידמן

את מנחם קורצקי כולכם מכירים היטב. מאמנה של הפועל רעננה כבר התראיין לא פעם ולא פעמיים, ונדמה כי כבר נאמר ונכתב הכול בנוגע לשוער העבר של עירוני רמת השרון. רגע לפני שעונת 2019/20 יוצאת לדרך, קבלו חשיפה ראשונה של האישה שניצבת מאחורי הקריירה של קורצקי, ליזי קורצקי, שמתייצבת לריאיון זוגי חגיגי עם בעלה.

לפנק לפנק
רגע אחרי שהתכבדנו בעוגת ביסקוויטים שהכינה אמה בת ה-12, הבת הקטנה של הקורצקים, כשברקע מתרוצץ מסי, הכלב האנרגטי של הבית, התיישבנו לשיחה על החיים לצדו של מאמן כדורגל, ושמענו מהם איך הכול התחיל. "אנחנו מכירים אחד את השני המון שנים מרמת השרון", מספרת ליזי. "פעם הייתי חולה בבית, והוא הגיע לראות מה שלומי, ומשם הכל התחיל. הייתי בת 18 וחצי והוא בן 21".

רדפת אחריה הרבה?
"בגדר הסביר. חיזרתי אחריה. ידעתי שהיא תהיה שלי בסוף. הכרנו עוד מבית ספר, היינו יושבים ומבלים באותם המקומות. לקח קצת זמן עד שהיא הסכימה. לקחתי אותה פעם אחת טרמפ, ומאז החלטתי שאני רודף אחריה ושהיא תהיה שלי".

מה אמרו בבית כששמעו שאת יוצאת עם כדורגלן?
ליזי: "מנחם היה בתחילת דרכו בכדורגל. אצלי בבית לא היה עניין סביב זה, ובטח שלא התנגדות. אנחנו ארבע בנות בבית. ההורים זרמו עם מה שטוב לנו. הבנתי שהוא משחק כדורגל, אבל לא ידעתי מה זה אומר. לא הבנתי כלום בכדורגל. רק כשאתה נכנס לזה, אתה מבין מה זה אומר לחיות עם הכדורגל".

איך הייתה הצעת הנישואין?
ליזי: "זה מצחיק, כי אם תשאל את מנחם הוא יגיד לך שאני הצעתי לו".

מנחם: "בסדר, לא הצעת, רק גרמת לי להציע לך".

ליזי: "היינו כבר המון זמן ביחד, מנחם קם משנת אבל על אמו. רציתי לחגוג לו מסיבת הפתעה ליום ההולדת. הרמתי הפקה, מאה איש. ואז החברות באו אליו ואמרו לו 'תציע לה'. וככה במעמד היום הולדת שלו הוא עשה הפוך על הפוך, והציע לי בלי טבעת".

מנחם: "לא תיכננתי את זה, כי לא היה לי מושג שיש מסיבת הפתעה. הייתה חגיגה, ובסוף אמרתי תודה רבה לכל מי שבא ולכל הארגון, וכדרך אגב, אם כל מי שאני אוהב כבר נמצא כאן, אז זה הזמן להציע לה להתחתן".

ליזי: "בהתחלה לא האמנתי".

מנחם: "היא גם לא אמרה לי כן... (שניהם צוחקים). היא הייתה בהלם. רק אחרי כמה זמן היא אמרה שהיא מאשרת".

ליזי: "אני חייבת להגיד שיש לו לב ענק, הוא בן-אדם עם נתינה גדולה מאוד, עד הסוף. הוא תמיד מפרגן".

מנחם: "את ליזי לא קשה לפנק. היא אוהבת מאוד תכשיטים, אז מדי פעם אני קונה לה תכשיט יפה. אני אוהב לראות שהיא נהנית. אנחנו אנחנו אוהבים ללכת למסעדה טובה, לבר נחמד. אוהבים לנסוע הרבה, לטייל".

ליזי, איך מנחם שותף שלך בבית?
"עכשיו הילדות כבר גדלו, אז לא ממש צריך הרבה עזרה. הוא בעיקר אחראי לכל מה שבחוץ, הגינה והבריכה באחריותו".

מנחם: "בבית אני שייח סעודי. ייאמר לזכותה, שהיא נותנת לי את הפינה שלי, במיוחד במהלך העונה, כשיש לחץ של משחקים. זה לא רק לבוא לשעתיים אימון, אלא יש גם הרבה עבודה בבית. המון על המחשב, ובטלוויזיה. אני מקבל כאן את השקט שאני צריך. הבית מתוקתק, תמיד יש אוכל, וזה כיף גדול".

כשהבנות היו קטנות, הוא קם בלילה, האכיל אותן? או הכול נפל עלייך?
ליזי: "אז הוא היה שחקן, וגם אז היה הטירוף של הכדורגל. זה בעיקר עזרה בפגרה. במהלך העונה נתתי לו גם אז את השקט להתרכז בקריירה שלו".

הכדורגל גובה מחיר מחיי המשפחה שלכם.
ליזי: "זה לא פשוט, אין ספק. היו לנו פחות סופי שבוע של טיולים עם כל המשפחה, כמו במשפחות אחרות, אבל עשינו דברים אחרים ובזמנים אחרים. למדנו במשך הזמן לא להחסיר מהבנות כלום ולעשות הכול. לא עצרנו בגלל הכדורגל, ובפגרות זה נטו המשפחה".

מנחם: "פיספסתי לא מעט זמן איכות עם הבנות, וזה גיל שלא חוזר. הפסדתי הרבה דברים, אבל המזל שלי שיש לי כאן מישהי שגם מנהלת את הבית וגם יש לה עסק משלה. אנחנו צוחקים שהיא בטעות נולדה אישה. היא מנהלת הכול. אני מנסה לפצות בחופשות ובפגרות. אני יודע שלא תמיד זה מספיק".

כמה את מרגישה שהכדורגל בא על חשבונך?
"בשנים הראשונות המון. בקטע של גידול הבנות, עכשיו זה השתנה. הדברים משוחררים יותר. הכדורגל הוא חלק בלתי נפרד מהבית ומהחיים שלנו, וזה בסדר, אבל גם אני מפתחת את עצמי".

כשמנחם פרש ממשחק, לא העדפת שיסיים עם הכדורגל?
ליזי: "הבנתי מהר מאוד שמנחם מכור לדבר הזה, והוא הולך לעסוק בזה גם אחרי הפרישה".

מנחם: "היו התייעצויות בבית. היא יודעת שזה הדבר שאני הכי אוהב לעשות מאז שאני בן עשר".

ליזי: "לכל אחד יש הייעוד המסוים שלו. זה חזק ממנו, והדרך מובילה לכך שהוא ממשיך בכדורגל. הוא עבד קשה והגיע לאן שהגיע בזכות".

אילו לא היית ממשיך עם הכדורגל אחרי הפרישה, מה היית עושה היום?
מנחם: "כנראה הייתי עושה הרבה כסף. יש לי עסק, ואני עוסק קצת בנדל"ן. יש כמה דברים נחמדים שעשיתי כאופציות השקעה לטווח ארוך. אי אפשר להסתמך רק על כדורגל. היום מאמן שהפרנסה שלו היא רק מהכדורגל הוא סוג של שבוי, אחד שאפשר לנהל אותו. לשם לקחו את זה לצערי. לדעתי, כל אחד שמתעסק במקצוע הזה, צריך לדאוג לפרנסה נוספת. יש לנו את העסק שבו שי גיסי הוא השותף שלי. הוא למעשה נותן לי את השקט להתעסק בכדורגל".

מה קורה בבית ביום של משחק?
ליזי: "מנחם דרוך ומרוכז. ההתנהלות בבית כבר די רגילה, כי כבר עברנו המון ימים כאלה. מנחם צריך את השקט, אז אני לא מציקה. אנחנו לא מפריעות לו".

מנחם : "ביום של משחק, עד הרגע האחרון אני מנסה להוציא דברים חדשים על היריבה או להביא רעיונות חדשים".

מה קורה בבית אחרי הפסד?
ליזי: "הדברים כבר קיבלו פרופורציות. בתחילת הדרך הוא קיבל את הדברים אחרת. היום הוא במקום בוגר יותר".

מנחם: "עברתי תהליך של התבגרות בכדורגל, וככה אתה מצליח לנטרל דברים. אמנם, עדיין אחרי הפסדים אני לוקח את זה לא פשוט, ובטח שלא אצא לחגיגות ולבילויים. גם אחרי ניצחונות אין חגיגות וקרנבלים. אתה לא יכול לשמוח יותר מדי, ולא להיכנס לאבל. צריך לקום ולהמשיך לאתגר הבא".

קללות איומות
לעיתים נדירות תראו את ליזי ביציע עם שתי הבנות. אחרי המשחקים של מנחם היא עוקבת בעיקר מהבית.

"אני משתדלת לא להגיע", היא אומרת. "מנחם גם מעדיף שלא נגיע. אם אני באה, אני מגיעה עם הבנות, ואנחנו נחשפות לקללות, ואין לי בעיה, כי יש לי שתי בנות די מופרעות, והן מתחילות לענות, אבל מנחם מעדיף שנימנע מזה. הבנות ואני מעדיפות לצפות מהבית. אנחנו מעודדות אותו מפה. יש כאן צעקות כל הזמן. השכנים יודעים טוב מאוד מתי יש משחק של מנחם".

מנחם: "זה כדורגל. יש אוהדים שנכנסים לטירוף ולאמוציות, הם לא בדיוק יודעים מי יושב לידם ומקללים קללות איומות. אני מצליח לספוג את זה, אבל לא רוצה שהן ישמעו את הדברים האלה".

ליזי: "כשמנחם אימן בבית"ר, קיבלתי לפייסבוק דברים איומים. הייתה גם התקרית עם האוהד שהיה מתקשר לכאן. זה לא היה נעים. זה היה אינטנסיבי מאוד, מעיק ומפחיד. פעם ראשונה שהרגשתי ככה".

מנחם: "הסיפור יצא לגמרי מפרופורציות. נפלתי בגדול בסיפור הזה, ועשיתי טעות. אני לא מתחבא. הבן-אדם התקשר במשך תקופה ארוכה וממש הטריד אותנו. הקש ששבר את גב הגמל היה כשהוא התקשר דקה לפני קידוש, והבת שלי ענתה ובשבילי זה היה יותר מדי. תדמיתית זה פגע בי. כל ריאיון מזכירים לי את זה, אבל למדתי עוד שיעור בחיים".

ליזי: "התקופה בבית"ר הייתה קשוחה מאוד. פעמיים הייתי בטדי וזה הספיק לי. כשאתה לוקח קבוצה גדולה, זה אומר לקחת את כל עסקת החבילה הגדולה הזאת. בפעם הבאה שהוא יאמן מועדון גדול, הוא יידע איך ומה לעשות. אין ספק שהבית רגוע יותר כשהוא במקום כמו רעננה. כשזה רגוע זה מאזן אותך, ומשם אפשר לצמוח".

הדור הבא
כאמור, למנחם וליזי שתי בנות. ליאור בת ה-17, ואמה בת ה-12. "הבת הגדולה בשיגעון על הכדורגל", אומרת ליזי. "אם הקבוצה מפסידה יורדים עליה. היא לובשת את השריון ותוקפת את כולם. היא תותחית, מעמידה את כולם במקום, ומגינה על אבא שלה. הקטנה פחות. היא חברה טובה מאוד של אבא שלה, ודואגת מאוד שיהיה לו טוב".

לבנות יש הערות מקצועיות?
מנחם: "הן בעיקר שואלות שאלות".

ליזי: "ליאור לפעמים שואלת אותו למה לא החלפת את ההוא, ומה עשית כאן? מרגישה שהיא עוזרת מאמנת".

לא רצית גם בן, שימשיך את דרכך בכדורגל?
"אני שמח על שתי הבנות המדהימות שלי. הייתי רוצה שיהיה גם בן, אבל זה לא קרה וזהו. זאת לא תוכנית כבקשתך".

מה תעשו אם הבנות ירצו לצאת עם שחקן כדורגל?
ליזי: "יש וטו בבית. שתי הבנות יודעות שהן יכולות לצאת עם מי שהן רוצות, רק לא שחקני כדורגל. אלה חיים מורכבים, קשים מדי. אתה חי מפגרה לפגרה".

מנחם: "אני הכי פתוח. אין לי שום בעיה. היא לא מוכנה לשמוע".

ליזי: "יש לזה מחיר, ולא נראה לי שזה יתאים לבנות שלנו. זה לגדל ילדים לבד, זה להיות סביב הכדורגל".

ואם הבנות ירצו לעסוק בתקשורת ספורט?
מנחם: "אין בעיה. חוץ מלשחק כדורגל, אין לי בעיה עם כלום. הקטנה נכנסה לזה והתחילה לשחק, אבל הרחקתי אותה מזה. זה ממש לא בקטע של בנות ובנים. הילדה שלי לא צריכה לשחק כדורגל בגלל שאבא שלה היה שחקן".

כמה מבינים כאן כדורגל? ליזי יודעת מה זה אופסייד?
ליזי: "אני מתביישת להגיד שאני לא יודעת כלום. אני יודעת מתי הכדור נכנס, ואם מנצחים או מפסידים. הבנות שלי חזקות בעניין. הן יודעות הכול".

מנחם: "אני סבבה עם זה שהיא לא בעניין. כמה שחקנים את מכירה בקבוצה?"

ליזי: "כלום".

אף אחד? תני לי שני שמות של שחקנים ברעננה.
ליזי: "רגע... יש את בן בנימין, יש את דגני..."

מנחם: "דגני?!"

ליזי: "לא דגני... נו, איך קוראים לו? זה שבא מהפועל, החמוד הזה, מה שמו? יש את עדי נמני, יש את אנטמן השוער".

מנחם: "מה עם החלוץ שהגיע מרמת השרון?"

ליזי: "אה, יש את קייס כמובן. תותח קייס".