ספק אם יש חבר מועצה באיזור השרון שיש לו מצבור חוויות דומה לזה של מרסלו גל. גל, 55, חזר לפני יותר משנה משהות בת שלוש שנים בגינאה המשוונית. במדינה האפריקאית ניהל גל את בית החולים המקומי של אשת העסקים הישראלית, ירדנה עובדיה. במהלך שהותו באפריקה פגש את ביל קלינטון, את בתו של נלסון מנדלה, את נשיא מצרים א-סיסי, את סבתו של ברק אובמה ואפילו את גונן שגב.

למרות התנאים הטובים, המשכורת הגבוהה והחוויות המאלפות, החליט גל לחזור ארצה, ואף להשתלב בפוליטיקה המקומית. במועצת העיר שמסיימת את תפקידה, מכהן גל כחבר מטעמה של רשימתו של זאב בילסקי, שעזב לא מזמן את ראשות העירייה והוחלף על ידי איתן גיזנבורג. גל הודיע, שהוא תומך ביקי ודמני לראשות העירייה בבחירות הקרובות, ולא בחבר סיעתו.

מרסלו גל. "בכיתי לא פעם" | צילום: אסף פרידמן

נוף לים

גל, נשוי ואב לחמישה, נולד בארגנטינה. הוא עלה ארצה בגיל שש, בן להורים ציוניים חברי תנועת השומר הצעיר. את התקופה שלאחר העלייה ארצה הוא מגדיר "לא פשוטה. חיינו בתנאים קשים". הוא שירת בצבא קבע במשך תשע שנים, בתפקיד מודיעין מוטס. לאחר שהשתחרר החל לעבוד במחלקת ההסברה של תוכנית נעל"ה בסוכנות היהודית. משם פרש כדי להקים משפחה, ופתח עם אשתו משרד אדריכלים ברעננה.

לאחר שסיים תואר בתחום אדמיניסטרציה ולוגיסטיקה, ניהל גל את מעבדות קופת החולים הכללית בארץ, במשך 12 שנה. אז קיבל הצעה מפתה במיוחד, מהמיליארדרית ירדנה עובדיה: ניהול אדמיניסטרטיבי של בית החולים "לה פאז" במלאבו, בירת גינאה המשוונית. "ירדנה עובדיה פגשה בכנס במרוקו את הנשיא תיאודור אוביאנג, ששולט באיזור החל משנת 1968, ובאומץ רב הציעה לו לבנות בית חולים גדול", מספר גל. "כשזה יצא לפועל, היא הביאה לשם רופאים מהטובים ביותר בארץ. זה קרץ לי מאוד, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת האתגר, להגיע למדינה חדשה. במרץ 2014 נסעתי לשם בלי המשפחה, כמנהל אדמיניסטרטיבי ולוגיסטי של המקום".

לה פאז, שהוא המרכז הרפואי הגדול והמפותח ביותר ביבשת אפריקה, הוקם בשנת 2013 בעיר מלאבו שעל חופו של האי ביוקו, השייך לגינאה המשוונית. באי מתגוררים 800 אלף תושבים, מתוכם 350 אלף עובדים זרים. לדברי גל, עד היום נחשב לה פאז לבית החולים המפואר באיזור. הוא מונה 124 אנשי צוות ורופאים ישראליים, ועוד 480 עובדים מקומיים, כולם שוהים במתחם גדול שכולל גם בית מלון. שם המלון, LA PAZ, מסמל שלום ושלווה. "המתחם ברמה גבוהה מאוד", מספר גל. "בבית החולים היו אז 160 מיטות, והוא ממוקם במקום מדהים מול הים".

"מי שניהל את המקום במשך כמעט שנה, והיה המנהל הראשון, הוא גבי אופיר, אלוף פיקוד העורף לשעבר", מוסיף גל. "הוא עשה עבודה מדהימה. אני הגעתי אחריו ושמעתי שהיה מקצוען. במהלך העבודה הצלחנו לשנות את קו המחשבה של המקומיים. המטרה היתה ללמד אותם את העבודה, כדי שיוכלו להסתדר בעצמם בהמשך".

לארץ חזר גל פעם בחודשיים, בטיסות ארוכות מאוד. "הפסדתי המון אירועים משפחתיים, ימי הולדת, חגים", הוא אומר. "הפסדתי את הגיוס של הבן שלי וטקסים שלו, וזה היה לי מאוד לא פשוט. הרבה פעמים גם הייתי מדבר בסקייפ עם אשתי. אלה היו רגעים קשים בעבורי. לא משנה כמה ניסיתי להיות חזק, בכיתי לא פעם".

ל-124 הישראלים שעובדים במקום נבנה מתחם דירות מפואר. המנהלים התגוררו בדירה של שלושה חדרים וחצי על חוף הים. "היה לנו חדר אוכל עם שפים מרוקאיים, שעבדו אצל המלך חסן ובישלו לנו", נזכר גל. "הוגשו ארוחות בוקר, צהריים וערב ל-400 אנשים. הכל נעשה ברמה גבוהה. בימי שישי היהודים היו עושים קידוש. היינו כולם כמו בקיבוץ, אחרי הארוחה היינו מקרינים סרט לילדים".

"את החגים השתדלנו לחגוג בעיקר בשביל הילדים", ממשיך גל. "דאגתי גם לכבד את הרמאדן, כך שבחודשים הללו המוסלמים אכלו כשהיה להם מותר. היו רופאים שהגיעו למקום עם משפחות. העבודה התחלקה לשלוש משמרות של 24 שעות ביממה, והיה צריך לדאוג לילדים. הקמנו גן ישראלי שהתנהל באחריותי, עם גננות ישראליות, כדי שהרופאים יוכלו לעבוד".

בניסיון לתת מענה לריחוק מבני המשפחה שנותרו בארץ, הותקנו בבית החולים ובדירות מחשבים וטלפונים. "היה לי צוות אנשי מחשבים גדול מאוד, ומספר טלפון ישראלי לכל אחד בחדר ובמשרד", מספר גל. "ניתן היה להתקשר ממנו לארץ בלי עלות 24/7. כל הציוד היה מגיע מישראל, מחברות התרופות. הן סיפקו לנו את הסחורה בטיסות או דרך הים, וזה דרש לוגיסטיקה מאוד לא פשוטה".

לא הכול היה ורוד באפריקה. "במהלך התקופה ששהיתי במקום חליתי פעמיים במלריה, אבל מכיוון שהיו לנו תרופות יצאתי מזה", מספר גל. "בנוסף, הקמנו מעבדה למחלות נגיפיות עם מומחים ישראליים, אי אפשר לא להידבק כי זה באוויר. הבעיה היא שאין להם תרופות. ירדנה עובדיה ביקרה פעמיים בחודש, הכל תיקתק והתנהל מצוין".

ביקורים מפורסמים

מאחר שבית החולים היה ידוע בכל אפריקה, הוזמנו אליו מנהיגים ואישים בכירים. ביניהם: נשיא מצרים א-סיסי, נשיא גיניאה תיאודור אוביאנג, עם 17 נשותיו ויותר מ-70 ילדיו, נשיא מאוריטניה, אחיו של מלך מרוקו, מזכירתו של מרטין לותר קינג, סבתו של נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה, הכומר ג'סי ג'קסון, בתו של נלסון מנדלה וגם ביל קלינטון. לגל היה גם מפגש, לא ידידותי לדבריו, עם השר לשעבר גונן שגב, החשוד כעת בריגול לטובת איראן.

עם הכומר ג'סי ג'קסון | צילום: פרטי

"הגיעו הרבה אנשים מפורסמים. עובדים זרים ונציגים של חברות תעופה היו מקבלים אצלנו את השירותים", מספר גל. "גם אצל הנשיא תיאודור יצא לי להיות בלשכה פעמים רבות, כי הייתי בין היחידים שידע לדבר ספרדית, ובגינאה מדברים בעיקר ספרדית. המרכז הרפואי הוא מתחם גדול מאוד, וצמוד למרכז הקונגרסים של גיניאה המשוונית, שאירח את הקונגרס האפריקאי והיה כמו חלון הראווה של הנשיא. הוא היה גאה בו מאוד, ולכל מנהיג שהגיע הוא היה עושה סיורים במקום".

מי שטופלה בבית החולים היא סבתו של ברק אובמה, שהגיעה מקניה עקב בעיות רפואיות קלות. "פגשתי אותה, היא אישה מדהימה", מספר גל. "היא מדברת אנגלית היטב, הענקנו לה מיד אבטחה של השירות החשאי האמריקאי. היא פתוחה מאוד, ויצא לי לדבר אתה על אובמה".

הסבתא, שרה עומאר, קיבלה טיפול בחדר VIP. "היא חביבה מאוד", מספר גל. "היא כל הזמן דיברה על כך שהיא מעדיפה לשמור על אנונימיות וצניעות, ולמרות גילה המבוגר, רצתה לחזור לכפר שלה"

"אחת הדמויות הכריזמטיות ביותר שהגיעה לביקור הוא נשיא מצרים א-סיסי", ממשיך גל. "היתה בינינו שיחה קלה וקצרה. הוא התרשם מאוד מבית החולים. הצגתי את עצמי כישראלי וכיהודי, ואמרתי לו שאני שמח מאוד לארח אותו. הוא לחץ לי את היד בחוזקה. סיירנו אתו בחדרי בית החולים והוא התרשם מאוד. הוא אמר שאין לו ספק שהמדע הישראלי והטכנולוגיה הישראלית עשו את שלהם".

סבתו של ברק אובאמה בבית החולים. "היא אישה מדהימה" | צילום: פרטי

פגשת גם את גונן שגב.

"יום אחד אני מקבל מייל משגרירות ישראל באבוג'ה, בירת ניגריה", נזכר גל. "שהיתה הנציגות היחידה של ישראל באיזור, ולשם היינו משויכים. במייל ביקשו לשלוח לבית החולים מישהו שמעוניין ללמוד את המקצוע. הגבתי שאין בעיה ותיאמנו תאריך. כשהוא הגיע ביקשתי מהקב"ט שיקבל אותו. הקב"ט שלח לי הודעה להגיע במהירות למטה. ירדתי והבחנתי בפנים מוכרות. זה היה גונן שגב. לחצתי את ידו, והוא הציג את עצמו בשם בדוי. הוא אמר שהוא פתח דף חדש, ובתגובה אמרתי לו שאני לא מוכן לשתף אתו פעולה. הנחיתי מיד לא להכניס אותו לחדרים מסוימים, והוא נעלב מזה מאוד".

"גם בתו של נלסון מנדלה הגיעה בשם בדוי לבית החולים כדי לקבל טיפול", מספר גל. "רק לאחר שלוש שעות נודע לנו שזאת היא, וכעבור כמה ימים היא השתחררה. ניגשתי אליה, הצגתי את עצמי, והצעתי לה עזרה. היא ביקשה לשמור על סודיות, כי המשפחה שלה לא יודעת".

איך היתה הפגישה עם ביל קלינטון?

"הוא איש מרשים מאוד. הגיע עם כל הפמליה. סגרנו את בית החולים במיוחד לרגל הביקור".

עם יקי ודמני. "הוא האיש הנכון" | צילום: פרטי

תומך בודמני

למרות החוויות והמשכורת המפנקת, החליט גל לשוב ארצה, לרעננה. "היו לי שם תנאים טובים מאוד, אבל אשתי ביקרה אותי פעמיים והיה לה קשה מאוד עם המרחק", הוא מסביר. "מצד אחד, עשיתי עבודה טובה והכרתי אנשים מכל העולם; מצד שני, קשה מאוד לנהל משפחה מרחוק, ולהגיע כל חודשיים לארץ לשבועיים. בנוסף, נולדו לי נכדות, הבן שלי סיים קורס קצינים, והצטרפתי לעסק המשפחתי, משרד אדריכלים. למדתי תיירות, והיום אני מדריך תיירים ישראליים בספרד. אני מכיר טוב מאוד את ההיסטוריה של הארץ הזאת. מעבר לזה, אני משמש כחבר מועצת העיר רעננה מתחילת השנה".

באחרונה הכריז גל על תמיכה במועמדתו של יקי ודמני לראשות העירייה בבחירות הקרובות. "לפני כמה חודשים התחילו השמועות על בחירות חדשות, והתחלתי לקבל פניות מהמועמדים", אומר גל. "יקי ודמני כבש אותי מבחינת העשייה והקבלות שלו. הוא ניהל חברות גדולות. אני מכיר אנשים רבים בעיר, והוא שונה מהמועמדים האחרים. הוא הולך אחרי העשייה שלו. איש מרשים ביותר, נמצא בשטח ומקשיב לכולם. אני לא חלק מהרשימה, כי ודמני לא הבטיח לי כלום, וזה חלק ממה שכבש אותי אצלו".

מדוע נכנסת לפוליטיקה המקומית?

"הלכתי לפוליטיקה לפני כמה שנים, פשוט כי העיר הזאת יקרה לי מאוד, וכך גם תושביה. בשנים האחרונות רעננה נמצאת במצב של נסיגה, שום דבר לא מתקדם. זאת לא אותה הרעננה שעברתי לגור בה לפני 27 שנה. אני חושב שהגיע הזמן לרעננה חדשה. לאחר לא מעט שיחות עם יקי ודמני, הגעתי למסקנה שהוא האיש הנכון. רעננה צריכה דם חדש ורעיונות חדשים ומבריקים, וזה המועמד שיביא את רעננה למקומות שעוד לא ידעה כמוהם".

"ירדתי והבחנתי בפנים מוכרות. זה היה גונן שגב. לחצתי את ידו, והוא הציג את עצמו בשם בדוי. הוא אמר שהוא פתח דף חדש, ובתגובה אמרתי לו שאני לא מוכן לשתף אתו פעולה. הנחיתי מיד לא להכניס אותו לחדרים מסוימים, והוא נעלב מזה מאוד"

"היה לנו חדר אוכל עם שפים מרוקאיים, שעבדו אצל המלך חסן ובישלו לנו. הוגשו ארוחות בוקר, צהריים וערב ל-400 אנשים. הכל נעשה ברמה גבוהה מאוד. בימי שישי היהודים היו עושים קידוש. היינו כולם כמו בקיבוץ, אחרי הארוחה היינו מקרינים סרט לילדים".