ארבעה ימים לפני ראש השנה עלתה נטלי חג'בי, אלמנתו של זיו ז"ל, לקברו במלאת שנה לרצח הנורא באזור התעשייה ברקן. היא סיפרה לו על הקשיים ועל ההתמודדויות, על שלושת ילדיהם ועל הגעגועים הרבים.

לבסוף גם גילתה לו שבחרה בחיים והחליטה להנציח אותו בדרך ייחודית: באמצעות הקרן "לכל אחד יש זכות לחלום" שמתחילה לפעול בימים אלה.

נטלי חג'בי. "בחרתי להמשיך ולהתמודד עם המציאות" | צילום: ריאן

"במשך כל השנה לא דיברתי בתקשורת והיו לי קצת רגשות אשם כי אני לא מזכירה את זיו מספיק", אומרת חג'בי. "שאלתי את עצמי איך זיו היה רוצה שאנציח את שמו. ידעתי שאין לו עניין להיות סמל מפורסם אלא שיהיה בהנצחה תוכן, מהות וערכים. יש שני דברים עיקריים שהיו חשובים לו: ילדים ולימודים.

"כך נולד הרעיון לשלב בין השניים. התחלנו לגלגל את זה ובעזרת המון אנשים טובים הקמתי את הקרן על שם זיו. היא תעניק שיעורי עזר והעשרה ותסייע לילדים במימון הוצאות של מורים פרטיים. לצערי, יש המון ילדים שנזקקים לשיעורי תגבור לאחר שעות הלימודים וידם אינה משגת. הילדים האלה לא מצליחים לממש את הפוטנציאל רק מסיבות כלכליות. מטרת הקרן היא לתת להם הזדמנות שווה".

העשייה הזאת עוזרת לך להתגבר על הכאב?

"מאוד. בהתחלה חשבתי שזה יהיה תיק, עוד משהו שצריך להשקיע בו בהתמודדות היום־יומית, אבל גיליתי שדווקא זה מה שעושה לי טוב. בזמן האחרון אני חולמת הרבה על זיו, והוא נראה מאושר. מבחינתי, זאת ההוכחה שאני עושה משהו שגורם לו נחת ויש לי אישור שאני יכולה להתקדם".

תשובות בחלומות

עד לפני שנה הם היו משפחה רגילה מראשון לציון. שניהם עבדו בתחום הכספים, גידלו שלושה ילדים, שיר וגיא (שמונה) ועדי (חמש), ותיכננו את חגיגת ה-20 לזוגיותם. בבוקר יום ראשון, 7 באוקטובר 2018, נגדע הכול.

חג'בי יצא כרגיל לעבודתו באזור התעשייה בברקן, ושם הפתיע אותו המחבל אשרף נעלוואה, תושב טול כרם, וירה בו בתת־מקלע. לאחר מכן ירה המחבל למוות גם בקים לבנגרוד ז"ל, נשואה ואם לתינוק.

"לא הייתי צריכה שיבואו לספר לי שזיו נרצח, פשוט ידעתי", אומרת חג'בי. "באותו בוקר התקשרתי אליו בדרך לעבודה והוא לא ענה לי. חשבתי שהוא לא ראה את השיחה ויחזור אליי עוד מעט, אבל זמן קצר לאחר מכן שמעתי ברדיו על פיגוע ירי בברקן. הייתה לי הרגשה שמשהו קרה. עשיתי סיבוב פרסה וחזרתי הביתה כדי לחכות להודעה. כשהדלקתי את הטלוויזיה וראיתי את לוגו החברה המטושטש ידעתי בוודאות שקרה משהו".

זיו חג'בי ז"ל | צילום: יריב כץ

כשהגיעה ניידת האמבולנס לרחוב שלה היא ידעה שהם בדרך אליה. "ניגשתי לאמבולנס שעמד על הכביש, דפקתי על החלון ושאלתי, 'אתה לחג'בי? אני יודעת מה אתה עושה כאן, לך מפה'. כמה דקות לאחר מכן הגיע קצין העיר ובישר לי שזיו נרצח. ואז התעלפתי".

כשנטלי מדברת על זיו עיניה נוצצות וקולה נחנק מדמעות. "אני חולמת עליו בצמתים חשובים בחיי, והוא בא אליי ונותן לי תשובות", היא אומרת. "שבוע לאחר שקמנו מהשבעה נערך מבחן לאיתור מחוננים, וגם גיא שלנו, ניגש אליו.

"אחרי חודש בערך הגיע המכתב שבו הודיעו לנו שגיא עבר את המבחן וצריך לגשת לשלב ב'. זה היה קשה לי, כי מי שטיפל בעניין החינוך של הילדים היה זיו. לכן לקחתי את המכתב, קיפלתי אותו והכנסתי אותו לארון, לא רציתי להתמודד עם זה. באותו הלילה זיו בא אליי בחלום, דיבר איתי במטבח, מילא כוס מים ושאל אותי אם אני יודעת למה הוא בא. עניתי לו שלא והוא בכלל מת.

"זיו הצביע על הארון ואמר לי, 'ברור לך שאת לוקחת אותו למבחן הזה'. אמרתי שזה לא התפקיד שלי, שאני לא יודעת איך לעשות את זה, והוא אמר, 'את תקחי אותו עם אחים שלי והוא יעבור את המבחן'. וכך היה. גיא ניגש למבחן והתקבל".

חבל ההצלה שלי

בשנה הבאה יעלה הבן עדי לכיתה א'. "זיו לא יהיה שם, וזה מוציא אותי מאיזון ומכניס אותי להתקפי חרדה מטורפים", מודה חג'בי.

"אני נפגשת עם אנשי מקצוע והם עוזרים לי למרות שהייתי סקפטית מאוד. חשבתי שאף אחד לא יוכל לקחת ממני את הכאב, אבל הבנתי שלפחות יוכלו להפחית את עוצמתו ולתת לי כלים להתמודד איתו.

"השנה האחרונה היתה מסע טירונות קשוח. זאת השנה הכי קשה שהייתה לי בחיים, אבל מה שמאפיין אותה זה עניין הבחירה. לא סתם כתוב במקורות 'ובחרת בחיים'. זאת באמת בחירה יום־יומית מבחינתי.

"בכל פעם ששאלו אותי איך אני קמה בבוקר ומתמודדת לבדי עם הילדים עניתי, 'אין לי ברירה', אבל זה לא נכון, יש לי ברירה, אני יכולה להישבר, להיכנס מתחת לשמיכה ושכולם יעזבו אותי בשקט. בחרתי להמשיך ולהתמודד עם המציאות, קשה ככל שתהיה".

ומה בכל זאת עושים כשאין רצון לקום בבוקר?

"אני מוקירה את מקום העבודה שלי, שמקבל את העובדה שלפעמים קשה לי והולך לקראתי. זה חלק גדול מחבל ההצלה שלי.  לפני שנה לא חשבתי שאוכל לדבר בכלל בלי להתפרק. הכול נראה לי שחור ובתוך כאוס עצום ולא האמנתי שאוכל להתמודד. אני עדיין לא במצב טוב, עדיין בתהליך עיכול, אבל כבר נמצאת במקום מבין יותר".

את מזכירה הרבה את הילדים. הם מדברים עליו?

"המון. למשל, בבחירות הם שאלו אותי במה אני בוחרת, ועדי אמר, 'אני בוחר באבא'. שאלתי אותו מה זאת אומרת, והוא ענה, 'אני רוצה שאבא יחזור, לכן אני בוחר באבא'. זה טלטל אותי כי במשך השנה הוא בכה המון וכל הזמן אמר ש'בא לו את אבא'. פתאום ה'אני בוחר באבא' גרמה לי להבין שאפילו הוא עיכל שאבא לא כאן. שיר וגיא גדולים ממנו, ואנחנו מנהלים שיחות עומק. הם שואלים מה קורה בתוך הקבר ומה עובר על הגוף שלנו בפנים. לי קשה מאוד להתמודד עם השאלות האלה".

נטלי חג'בי. "בחרתי להמשיך ולהתמודד עם המציאות, קשה ככל שתהיה" | צילום: ריאן

אלמנות סלב

במשך השנה נערכו כמה דיונים משפטיים ובהם הואשמו חשודים אחדים בסיוע לרוצחם של חג'בי ושל לוונגרוד. רבים מבני המשפחות הגיעו לבית המשפט. נטלי העדיפה שלא ללכת לשם. "מלכתחילה הבנתי שגם אם אתעסק במשפט זה לא יחזיר אותו, זה רק ימוטט אותי. אני מעריצה את חמי ואת חמותי ואת המשפחה של קים ז"ל שמוצאים כוחות לזה, אני פשוט לא מצליחה. אני לא רוצה להיות פרזנטורית של הרצח הזה, כי בסופו של דבר זה עלול לפגוע בתפקוד שלי. המשפחה שלי זקוקה לי וזה הרבה יותר חשוב לי".

את נפגשת עם אלמנות טרור אחרות?

"בטח, זה מה שמחזיק אותי. אני בחברות קרובה עם מיכל סלמון, עם יעל שבח ועם טל עובדיה ויש לנו קבוצת ווטסאפ, 'אלמנות סלב'. יש לנו הומור שחור שעוזר מאוד לשחרר. אני גם חברה בקבוצת הפייסבוק 'אלמניה', שיש בה פגישות תמיכה ואנשים מדהימים.

"כשאני בחברתם אני מרגישה שמבינים אותי ויודעים מה עובר עליי. תמיד ידעתי שאני חזקה ומסוגלת להתמודד עם דברים שקורים לי, לטוב ולרע, אבל הפעם זה ברמות אחרות. כשאני מסתכלת על עצמי מהצד אני מופתעת מהאופן שבו התמודדתי בשנה הזאת וטופחת לעצמי על השכם. אין משהו שניחם אותי השנה, אבל יש לי משפחה, חברים, עבודה וסביבה תומכת ואוהבת, וזה בהחלט מקל".

בימים אלה שוקדת חג'בי על המיזם החדש שלה. לשמחתה, רבים מביעים בו עניין ורצון להירתם לעשייה. "זה המקום של זיו ושלי לתת תקווה לילדים ולקוות שהם יצליחו בעתיד", היא אומרת בהתרגשות.

מה התקוות שלך לעתיד?

"לנשום ולהצליח לרפא את הפצע המדמם שיש לי בנפש. אמרו לי שהזמן ירפא, אבל אני עדיין לא רואה את זה קורה. עכשיו אני רוצה לקחת קצת זמן לריפוי של עצמי, כדי שאוכל לשמור על הילדים שלי ועל השגרה שלהם".

ומה היה זיו חושב על היוזמה שהקמת להנצחתו?

"מה שיפה בזיו ובזוגיות שלנו הוא שהערצנו מאוד זה את זה. אני בטוחה שהוא היה גאה בי מאוד. הוא מסתובב שם למעלה עם החברים ומשוויץ באשתו".