פעם, כשהיינו צעירים ושאפתנים, אני וחבר ילדות שלי אייל, תכננו תחרות ריצה פרטית מבית הוריי שנמצא בקריית שרת עד לבית הוריו ברחוב עקיבא. זה היה בשעת לילה מאוחרת, והתכנון היה לרוץ בשדות שהיו פרוסים בין רחוב דרך כפר נחמן עד לשכונת רסקו ומשם לחצות את הכביש ולהגיע ל"קו הסיום".  אני זוכר איך יובל, חבר אחר שהסתובב איתנו באותה תקופה, הזניק אותנו ורץ לצדנו כשופט. באמצע הדרך, אולי בגלל כושר לקוי ואולי בגלל שהשעה הייתה ארבע לפנות בוקר, שלושתנו אמרנו פוס וישבנו לתפוס קצת אוויר באמצע השדות ההם.

מתגעגעים לפרדסים | צילום אילוסטרציה: Shutterstock

זה קרה ב-1996 או 1997 והיום, עשרים שנה אחרי, בערך במקום שבו עצרנו, קם לו בניין רב קומות שעומד להיות מאוכלס באנשי הייטק ובנקאים. בעשרים השנים שעברו מאותו הלילה חלמנו שלושתנו שאולי יום אחד נגור על הקרקעות האלה - כך נשאר קרובים האחד לשני. השנים עברו, הקרקעות הופשרו והמחירים זינקו. לאף אחד מאיתנו אין כמעט אפשרות אפילו לשכור דירה בבניינים במקומות שבהם נצרבו זכרונות ילדותנו. חלקנו, אם נאמר את האמת, גם מעדיף שלא לגור ברעננה, ועבור חלקנו רעננה היא חלום רחוק.

בשבוע האחרון, כמו במופע קינה מרהיב, בשרשור בפוסט בקבוצת "זכרונות ילדות רעננה", מתווספים עוד ועוד סיפורים של רעננים לשעבר שעזבו את העיר וחולמים לשוב לגור בה ביום מן הימים. חלק עזבו לעיר אחרת בעקבות אהבה, אחרים הלכו אחרי הכסף והקריירה ומצאו עצמם ברילוקשיין מעבר לים. יש כאלו שלא מוצאים בין הבטון לבטון את הפסטורליה שהייתה בה פעם ורבים אחרים לא יכולים להרשות לעצמם לגור בעיר בה גדלו.

אחוזה לפני עשור | צילום: עיריית רעננה

לא לזוגות צעירים

מאז אמצע שנות התשעים, נבנו ברעננה אלפי יחידות דיור בשכונות חדשות ובפרויקטים של תמ"א 38, אך רק מעטים באמת מיועדים לזוגות צעירים. רוב הרעננים לשעבר אינם יכולים לשאת בנטל הכלכלי של לגור בעיר. כך, מבלי שנשים לב, העיר משתנה בצורה איטית. מצד אחד יש בה את המבוגרים שבנו את רעננה של היום ומצד שני קהל חדש ואנרגטי, אבל מאלו שגדלו בה נשאר פחות ופחות.

קובי ברנס, לדוגמה, הוא אחד מבין ארבעה אחים, שחלקם כבר לא גרים בעיר. "רק אחותי נשארה, אבל גם זה משום שהיא יכלה כלכלית. אני ואחי גרים מחוץ לעיר - הוא ברמת גן ואני בכפר סבא הצעירה, למרות שהבנק שלי עדיין נותר ברעננה".

ברנס (38) נשוי ואב לשניים, טוען כי עזב משום שרעננה השתנתה. "זו לא הרעננה שגדלתי בה. היום האוכלוסיה בעיר מאוד מבוגרת, חלקה דתית והמחירים מאוד יקרים. בתחילת הקשר שלי ושל אישתי חשבנו לגור בה, אבל מצאנו דירה בכפר סבא בשכונה מדהימה שבה גרים הרבה רעננים לשעבר. רכשנו פה דירת ארבעה חדרים הרבה יותר גדולה מהדירות שיש בנווה זמר". לדבריו הוא רצה להישאר קרוב, אבל לא יכול היה להישאר בתוכה. "יש לי זיקה אליה ופינה חמה בלב. עד היום כשאנחנו עוברים בוייצמן ומציצים על הבניינים בנווה זמר, עוברת בנו המחשבה שאולי נחזור, אבל טוב לנו כיום איפה שאנחנו". 

דירות בהנחה בנווה זמר (הדמייה: עיריית רעננה)

תומר מרשל (42) אשר נולד בעיר וגדל בה, עזב אותה בשנת 1999 לטובת תל אביב. איש ההייטק מתגורר כיום עם אשתו וחמשת ילדיו באריאל ומסביר את היציאה מרעננה בשלל סיבות, בעיקר כלכליות וחינוכיות. "יצאתי מהעיר כי רציתי להתקדם ואני לא רואה לנכון לגדל ילדים בסביבה סופר תחרותית וחומרית כפי שרעננה כיום. אין לי בעיה כלכלית לקנות בה דירה, אבל אשתי ואני רצינו לגדל את הילדים במקום שבו למצב הכלכלי אין כזו משמעות".

הבחירה באריאל הייתה אידיאולוגית, אך לא רק לדבריו. "אריאל של היום דומה לרעננה של פעם, שבה הכרת את כולם בסופר וראש העיר היה עובר ואומר לך שלום כי הוא מכיר אותך. זו רעננה של האייטיז ומאז היא התקדמה מאוד בתור עיר, שזה סבבה, אבל זה לא מה שהיה בה פעם. החיים ברעננה היום הם חומריים, אף אחד מחברי הילדות שלי לא נשאר בה. אין בה כבר את הפרדסים של פעם ואת אווירת הטבע שבה גדלנו ובה אני רוצה שהילדים שלי יגדלו".