וזאנה. "הכתיבה ממלאת אותי אושר" | צילום: אסף פרידמן

"מדובר במהפכה של ממש", טוען דני וזאנה, שבימים אלה יוצא לאור ספרו "מאוגדים - התחדשות העבודה המאורגנת בישראל" (בהוצאת שחקים). "בשנים האחרונות יותר ממאה אלף עובדים התארגנו כדי לשפר את התנאים שלהם ולהפחית פערים מול בעלי ההון".

מהפכה? לא הגזמת?

"אחרי המחאה החברתית התעורר גל התארגנות של עובדים במשק. בהסתדרות הוקם האגף להתאגדות עובדים, שמטפל בזכויות העובדים. נעשה שינוי עמוק בבתי הדין לעבודה, שקיבלו פסיקות תקדימיות לטובת עובדים שמתארגנים. בעקבות זאת, התרבות הארגונית ברוב החברות השתנתה. יש שיתוף עובדים וכבוד והערכה כלפיהם ותנאי השכר הולכים ומשתפרים. העבודה המאורגנת יצרה תיקון למצב שבו בעלי ההון קיבלו נכסים מהמדינה, ועשו רווחים גדולים על חשבון מעמד הביניים. מצד שני, אני לא יכול להגיד שבכל מקום חל שיפור".

וזאנה, (46) תושב רעננה, מהנדס תקשורת זה 17 שנה בחברת פלאפון, מכיר את נושא ההתארגנות מקרוב. הוא היה בין מקימי ועד העובדים בחברה, ונאבק לשדרוג תנאי העובדים. בשנת 2014 יצא לאור ספרו "מהפכה וצדק", שתיעד את השתלשלות האירועים הסוערת עם הקמת ועד העובדים בחברה.
זהו ספרו החמישי של וזאנה, בעל תואר שני בחינוך מאוניברסיטת תל-אביב, שאת הלילות שלו מקדיש לכתיבה. "אני ישן רק חמש שעות בלילה ומשלים שעות שינה בשבתות", הוא אומר. "הכתיבה ממלאת אותי אושר והיא חלק ממני".

ספריו הקודמים כללו שני רומנים "פרסה אסורה" ו"סודות זורמים לנהר" ושני ספרי עיון: "כתיבה והוצאה לאור" ו"מהפכה וצדק".

הספר הנוכחי "מאוגדים" מרחיב את היריעה בנושא התארגנויות העובדים, ומתאר את המתרחש בתחום בענפי הסלולר, ההיי-טק, הפיננסים, חברות כרטיסי האשראי והעיתונות, תוך ניתוח הסיבות והתהליכים שהובילו להתחדשות העבודה המאורגנת בישראל.

הספר כולל ראיונות עם הדמויות המרכזיות שעיצבו את עולם העבודה המאורגנת בישראל, בהם ראשי ההסתדרות לדורותיה (למשל, ירוחם משל ועופר עיני), פעילים חברתיים (למשל, דפני ליף), משפטנים, יו"ר ועדי עובדים, חברי כנסת, עיתונאים ומעסיקים.

בין השאר, מנסה וזאנה בספרו להפריך את הסטיגמות שנדבקו להסתדרות. "אנשים חושבים שההסתדרות זה מוסד של זקנים ששותים תה, אבל ההסתדרות שינתה את פניה. כשיצאנו למאבק פגשנו שם אנשים צעירים ואידיאולוגיים, שיצאו למחאה החברתית והכשירו אותנו איך לפעול כדי לשנות את המציאות החברתית, ולא רק כדי לשפר את שכר העובדים. אנשים חושבים שההסתדרות משביתה על ימין ושמאל, אבל למדנו מהם כי ההשבתה היא הנשק האחרון".

לא חששת מפיטורין כשיצאת למאבק?

"פחדנו לכל אורך הדרך. יצאתי למאבק בגיל 43, עם שלושה ילדים ומשכנתא ובית, שמתבסס על הפרנסה שלי. הפחד מלווה אותך אבל אתה לא נותן לו לשתק אותך, כי צריך להילחם על מה שאתה מאמין בו. זו הייתה תקופה לחוצה ומתוחה אבל האמנתי בדרך".