המדים החליפו את בגד הים. קלמנט חסיד | צילום: פרטי, דובר צה"ל

קלמנט חסיד עדיין זוכר את תחושת ההלם שנפלה עליו בשדה התעופה הבינלאומי שבברבדוס מולדתו, כשעמד לעלות לטיסה לישראל כדי להתגייס לצבא. "ברגע אחד קיבלתי שוק. הבנתי שאני הולך להתגייס מבלי לדעת קרוא וכתוב בעברית. תוקע את עצמי בארץ לשלוש שנים בלי דרך יציאה".

שנתיים וחצי אחרי, חסיד (20) שעלה ארצה עם אימו ואחותו הקטנה, לא מתחרט. כן, הוא מתגעגע לגלישה בים הקריבי, ובזמן שחבריו שולחים לו תמונות עם תיירות, הוא משיב להם תמונות במדים. אך הסמ"ר של גדוד 890 בצנחנים מרוצה. "היום אני בטוח שקיבלתי החלטה נכונה. זה שינה לי את החיים".

מסלול חייו של חסיד, יליד ברבדוס ובן לזוג הורים ישראלים, לא היה אמור לעבור בצה"ל. הוריו ירדו מהארץ בתחילת שנות ה-90 כדי לעבוד בצורפות. הוא ואחיותיו הצעירות נולדו הרחק מהבלגן של המזרח התיכון. "החיים שם שונים מפה. זה אי קטן עם מעט אנשים וכולים מכירים את כולם. הילדים שם גדלים בים ולא מול המרקע. אני דגתי, צללתי וגלשתי מגיל צעיר", הוא מספר.

בבית המשפחה הישראלית של האי דיברו עברית. זו גם השפה שבה ספג מאביו את סיפורי הצבא שלו מגדוד 890 של הצנחנים, אותו גדוד שבו שירת גם הסב. "אבא חווה שוב את החוויות של הצבא דרך הסיפורים שסיפר לי", הוא נזכר, "הוא היה אומר שעדיין יש לו חברים מהצבא".

המחשבות על להתגייס החלו אצלו בנעורים. תחילה כסוג של בדיחה, חלום שתודלק על ידי בני משפחה מהארץ ששאלו אותו האם הוא יגיע לארץ בגיל 18. "הייתי עונה להם תמיד בצחוק שיחכו לי ופתאום כשהגיע גיל 18 החלטתי ללכת על זה. עליתי בסוף יולי 2015 והתגייסתי לצנחנים לאחר מספר חודשים. אף אחד לא האמין לי, לא במשפחה ולא בקרב החברים שצחקו עליי כשאמרתי להם לעשות לי מסיבת פרידה. נדמה לי שרק כשקניתי את הכרטיסים, ירד לכולם האסימון".

"כמו אבא וסבא"

חמוש בעברית מדוברת ומוטיבציה, הוא התגייס ישר לאולפן הצה"לי, שם למד לקרוא ולכתוב ועבר טירונות. "זה היה במקווה אלון ושם קיבלתי את הבום הראשון מישראל", הוא נזכר. "התנאים היו קשוחים והתאכזבתי שלא התקבלתי ל-669, אבל מאז שהגעתי לצנחנים כמו אבא וסבא אני מאושר".

הוא משרת כסגן רס"פ הגדוד, נחשב לאיש צוות אהוב ומשמש בין היתר כמפקד על טירונים. עוד בטרם הגיע לפיקוד, עבר שמונה חודשים בבא"ח צנחנים ובילה תשעה חודשים נוספים בין חברון לעזה. "לא ידעתי הרבה על המקומות האלו לפני שהתגייסתי".

חברון רחוקה מאוד מהאיים הקאריביים. אין לך לפעמים מחשבות של "למה עשיתי את זה"?

"ברור שכן. גם לי, כמו לכל אחד, יש ימים שאני אומר לעצמי שאני רוצה הביתה ושואל למה עשיתי את זה, אבל גם הימים האלו נגמרים ואז אתה אומר לעצמך איזה יופי שאני פה".

החברים מהבית מתעניינים מה קורה איתך?

"כן, בעיקר בקבוצת ווטסאפ. הם שואלים אותי האם ירו עליי או האם יריתי במישהו ואני צוחק עליהם. הם מפחדים עליי כי הם התחילו להבין את המצב פה ושמחים שאני כבר לקראת שחרור".

ואחרי שתשתחרר תשוב אליהם?

"בהתחלה רק לחופשות. אני רוצה להישאר בארץ, ללמוד מינהל עסקים ולעבוד. כשתהיה לי משפחה אולי אעבור לגור שם, כי אלו חיים טובים. אבל עד אז אני מקווה שגם אבא שלי יעשה עלייה ארצה וכולנו נחייה פה". 

עכשיו אתה הולך לקבל מתגייסים חדשים, מה הטיפ שאתה יכול לתת להם?

"לא משנה כמה קשה, לא להתרגש, כי הכל עובר. תעשו את מה שהמפקדים מבקשים ומשם הכל יסתדר".