צילום: יוגב עמרני רעננה שוב מצאה את עצמה, בפעם השלישית תוך חודש וחצי, בלב גל הטרור שפוקד את המדינה. מחבל שהגיע לעיר בשבת בצהריים זרע פחד ובהלה כשהצליח לפצוע שלושה תושבים, להגיע לגן ציבורי גדול בו שהו ילדים, לחדור לבית פרטי וכמעט גם לבית כנסת שבו שהו מתפללים רבים.

עוד ב-mynet:
לא מפחדים בנתניה: אין מצב שנחזור לצרפת"
עמוס אלוני, שבנותיו נרצחו, תובע את העירייה

המחבל, מחמוד פיסל, בן 20 תושב הכפר טמון שבשומרון, הגיע תחילה לגן עלייה הציבורי ברחוב אנילביץ' בעיר, שם הצליח לדקור את בני הזוג משה ואושרת לוי, בשנות הארבעים לחייהם. לאחר מכן ניסה לחדור לבית כנסת ברחוב ונהדף, ומשם המשיך לחצר הפרטית של משפחת דביר ברחוב הרמח"ל. בדירה שהו באותה העת בני הזוג עם בנם בן העשר. האם זיהתה את המחבל, הדפה אותו בשתי ידיה ובכך הצילה את משפחתה. במשך שעתיים הסתגרו תושבי האזור בבתיהם מחשש להימצאותו של מחבל נוסף בזירה. בשש בערב הוסר החשש.



ישי לוי, תושב העיר, היה זה שהבחין במחבל כבר בגן עלייה לאחר שפצע את בני הזוג לוי והחל מיד במרדף אחריו. "הילדים רצו לרדת לגן עלייה, ביקשנו מהם להיות זהירים וערניים והשקפנו עליהם מהחלון", משחזר לוי. לאחר דקות אחדות שמעו לוי ואשתו צרחות. "המחשבה הראשונה הייתה מריבת ילדים, אבל כשאשתי הסתכלה היא קלטה מהומה גדולה וצעקה לי 'רוץ תציל את הילדים'. מסתבר שהיא ראתה בדיוק איך המחבל דוקר את האנשים ואיך הילדים בורחים מהמחבל".

לוי מיהר מיד למטה עם נשקו האישי והבחין בפצוע הראשון משה לוי, מדמם כולו. "הוא אמר לי 'דקרו אותי. מחבל. סכין. ילדים. שחור. מעיל''", משחזר לוי שהחל לרדוף אחרי המחבל כדי לנטרלו. לטענתו, הפצוע ניסה לכוון אותו לכיוון המחבל, אך התמוטט באמצע. "כל הזמן הזה אני יודע שהילדים שלי נמצאים בגן הזה, אני צועק להם בשמותיהם לברוח מהר הביתה כי אני חייב לנטרל את המחבל". לוי, שקלט את המחבל עומד כ-50 מטר ממנו מתקדם לכיוון בית הכנסת, ירה ירייה אחת באוויר וצעק לאנשים להיזהר. לבסוף המחבל נלכד בבית פרטי ברחוב הרמח"ל, סמוך לרחוב קרן היסוד.

בביתם של משה ואושרת לוי, בני הזוג שנפצעו מפיגוע הדקירה, מנסים לשדר עסקים כרגיל, כאשר דלת הבית פתוחה לרווחה וכל השכנים נכנסים ויוצאים, שואלים לשלום המשפחה ומציעים עזרה. האם אושרת לוי, שנפגעה בידה מדקירות המחבל, מתרוצצת בין הטיפול בילדיה לבין ביקור בעלה בבית החולים. ביום שני בצהריים היא הסתובבה סהרורית ולא רגועה בביתה.



"אנחנו עדיין בהלם", היא אומרת. "בני בן החמש אליעם ביקש לשחק בגן עלייה ובעלי לא רצה ללכת איתו לבד, אז הצטרפתי אליהם. ניסיתי לשכנע את בתי הגדולה לבוא איתנו אבל תודה לאל שהיא לא הסכימה. הגענו לגן, אליעם רץ ישר למגלשות ופתאום הסתובב ואמר: 'אמא אל תעזבי אותי לבד'. אמרתי לו, 'רוץ, רוץ מה אתה מפחד, אני לא הולכת לשום מקום, אני לא עוזבת אותך לרגע".

לדבריה, המחבל עמד שם ולאחר ששמע את השיחה בינה לבין בנה, הוא החל לדקור את בעלה משה שישב על הספסל. "ישר רצתי להגן על משה. חיפשתי אבנים כדי לזרוק על המחבל, אבל לא מצאתי כלום, אז השתמשתי בידיים שלי בניסיון לשלוף ממנו את הסכין", היא משחזרת בפחד. "המחבל פשוט נעצר וניסה לרדוף אחריי ושוב חזר למשה והמשיך לדקור אותו כשהוא היה זרוק על הרצפה וניסה להגן על עצמו עם ידיו כדי שלא יידקר בבטן".

אליעם הקטן הביט בכל אותן דקות בכל המתרחש מרחוק, והחל לברוח בצרחות 'דקרו את אמא, דקרו את אמא'. "עד היום הוא ממשיך להגיד לי 'נכון שהמחבל דקר אותך? נכון שאם הייתי שם הוא היה דוקר גם אותי? זה הורג אותי לשמוע אותו ככה", מספרת אושרת בדמעות.

הכתבה המלאה מתפרסת בסוף השבוע ב"ידיעות השרון"