רפרודוקציה: יוגב עמרני בשנה האחרונה ללימודיו באוניברסיטת תל אביב חזר נועם גולדמן לבית הוריו ברעננה והעביר את חפציו בכמה ארגזים שלא הספיק לפרוק מעולם. סמוך לסיום הלימודים פרצה מלחמת לבנון השנייה וזמן קצר לאחר שגויס בצו שמונה, הוא נהרג מפגיעת טיל נ"ט. במשך תשע שנים נותרו הארגזים בחדר בבית אביו כפי שהם ואיש לא העז לפתוח אותם, עד לאחרונה - אביו צביקה החליט שהגיע הזמן להשלים את המשימה של בנו ולפרוק את הארגזים. הוא נדהם לגלות כי השלל הרב של הבן מסתכם בערימת דפים שנהג לכתוב על סוגיות שונות בחיים ובמכתבים שכתב להוריו ולחבריו.

עוד ב-mynet:
האם לבנה שנפצע בצוק איתן: "כל יום אני אומרת לו שלא ידאג, אנחנו ננצח"
נגנב הטלפון ועליו תמונות הבן החייל שנהרג
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה של mynet

אחד המוטיבים שחוזרים בכתביו של נועם ז"ל הוא עניין הנתינה והעזרה לאחר. בלי לחשוב פעמיים החליט האב להפוך את מילותיו לצוואה. הוא מיהר לצלם ולמסגר את אחד המאמרים, תוך שהוא מבטיח: "אפיץ את הדברים בכל מקום, כדי שכולם ידעו שזו צוואתו של נועם".



"קיבלתי מתנה"
"מה אם כל אחד היה דואג רק לעצמו? בעצם, אין שום בעיה. שידאג. אבל לפחות אחרי שהוא דאג, שיסתכל ימינה ושמאלה ויראה אם הוא יכול לעזור למישהו אחר בדאגה שלו. זה לא צריך להיות זר, זה יכול להיות גם חבר. וכשהוא יסיים לעזור לחבר, הוא יוכל לעזור גם לחבר של החבר. ואז הוא יכול לנוח טיפה. אחרי הכל, אם כבר הוגעת את עצמך, לא תיהנה קצת מהפירות של זה? ואז, כשתסיים לנוח, שוב תסתכל ימינה ושמאלה, למעלה, למטה, כי שם נמצאים רוב האנשים שצריכים אותך. תושיט איזו יד, הרי תמיד יש אנשים שם למטה שצריכים עזרה..... ואל תשכח להזכיר למי שעזרת לו, שגם הוא יוכל לעזור. נכון שגם אם תעשה זאת במשך כל חייך, מספר האנשים למטה יישאר בגדר 'אינסופי'. אבל אין ספק שפשוט שינית את חייהם של לא מעט אנשים".

זהו אחד ממאמריו של נועם ז"ל שעוסק בנתינה, אותו מאמר שהחליט האב להפיץ ולהפוך לצוואה. בשבוע שעבר העביר האב את המאמר לבית הספר "גולדה" בכפר סבא שבו למד נועם, במטרה שהילדים והמורים יקיימו דיון סביב המאמר וילמדו על דרכו של נועם.

"אם היית אומרת לי שהבן שלי כתב את כל זה, לא הייתי מאמין לך", אומר השבוע האב צביקה. "לא ידעתי שהוא כותב כך ומעולם לא הייתי מנחש. נועם היה חכם ופילוסוף, הוא אהב לחשוב על מהות החיים, ומהרגע שמצאתי את כתביו אני מרגיש שקיבלתי מתנה גדולה. זו הצוואה של נועם".

הנתינה לא זרה לצביקה. למעשה, אחת הדרכים שלו להתמודד עם השכול היא הסיוע והנתינה לאחר. "מבן אדם שנותן, הפכתי לנותן קיצוני", הוא אומר. "כולם תמיד שואלים אותי איך אני מסוגל לתת מעצמי אחרי מה שקרה. עכשיו אני יכול פשוט להראות להם את המאמר של נועם כדי שיבינו מאיפה אני שואב עוד ועוד כוחות להתמודד".

בתוך הארגזים מצא האב מסמכים וברכות רבים שהעידו כי נועם היה אספן גדול. "הוא שמר כל דבר שאפשר להעלות על הדעת, החל מברכות יום הולדת בכל שנות חייו, כרטיסים למשחקים של הפועל תל אביב, יומנים, איחולי בר מצווה, יומני מסע ומכתבים שונים שכתב, בין היתר גם לי. לא האמנתי למראה עיניי", מספר האב בהתרגשות. "הכול נפל לידיי פתאום, ואם הוא שמר, אני שומר".



נועם ז"ל, היה איש ספר שאהב פיסולופיה והיסטוריה, חלם לעשות טוב בעולם והסתכל תמיד על חצי הכוס המלאה. באחד מכתביו ציין כי הוא מקווה להיות עשיר כדי שיוכל להשתמש בעושרו לעזור לאחרים. "היום יש לי אמצעים", אומר האב צביקה, "ואני עוזר לאנשים, בדיוק כפי שנועם רצה לעשות".

שנה לפני שנהרג, כתב נועם: "אם הייתם שואלים אותי מה זה בן אדם טוב, אז אני אומר: בן אדם טוב הוא כזה שאכפת לו מהאנשים סביבו, אכפת לו מהסביבה בכלל, מהעולם".

ועוד מתוך מכתביו: "אפשר להגיד שאני כמו מראה. מי שישר ומי שנחמד לא רק כי הוא צריך ממני משהו, אז כך גם אני אליו. אבל מי שמחייך רק כשהוא צריך משהו ממני, ואין לו בעיה להטעות ולהונות רק בשביל שיהיה לו יותר טוב, אז אני נותן לו יחס בהתאם".

"נפרדנו בחיבוק ונשיקה"
רס"ל נועם גולדמן ז"ל, שירת בשיריון כמפקד טנק. הוא נהרג ב-9 באוגוסט לאחר שטיל נ"ט פגע בטנק שבו היה בכפר עיתא א-שייב, במהלך מלחמת לבנון השנייה. בן 27 במותו. נועם היה סטודנט לכלכלה וחשבונאות. את התעודה על תום לימודיו קיבלו הוריו לאחר שהוא נהרג.

סמוך לתום לימודיו חזר נועם לגור עם אביו ברעננה, ולאחר שבועיים קיבל שיחת טלפון בהולה להתייצב לגיוס. צביקה מספר כי לא חשש אז. "אני מכיר את הנהלים, היה לי ברור שהוא צריך ללכת ולא יכולתי לעשות שום דבר בנידון. נפרדנו בחיבוק ונשיקה ואמרתי לו: 'שמור על עצמך'".

במהלך השבוע הראשון, בעיצומה של הלחימה בלבנון, השניים דיברו בכ