צילום: יוגב עמרני "זהו גזר דין קשה ואכזרי, זה משאיר אותנו ללא תמיכה", אומרת ל', תושבת כפר סבא, אם לילד בעל לקות שכלית, התפתחותית ונפשית, המקבל טיפול ביחידה לאבחנה כפולה בבית "איזי שפירא" ברעננה.

עוד ב-mynet:
300 אלף דולר: בת 3.5 זקוקה לניתוח שיציל את חייה
הגננת הלכה לקניות - הילדה נשכחה ברכב
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

"זו אכן קטסטרופה", מוסיפה ד' מהוד השרון, אף היא אם לילד כזה, ומתכוונת לכך שבעוד כמה שבועות עלולה היחידה לאבחנה כפולה לחדול מלפעול, אלא אם כן יגיעו אליה תקציבים ממקור בלתי צפוי. אם לא יקרה משהו יוצא דופן, ואם משרדי הממשלה הרלוונטיים לא יתערבו מיידית בעניין, ייפלטו עשרות מטופלי היחידה הזאת אל מסגרות הבריאות הציבוריות, ונטל הטיפול בהם, המסובך בין כה וכה, ייפול על ההורים.

מעטפת כוללת
היחידה לאבחנה כפולה הוקמה בשנת 2009 כדי לתת מענה לאוכלוסייה שנעה סביב הגילאים חמש עד 65, כולם בעלי לקות שכלית התפתחותית (מ.ש.ה) ובעיות פסיכיאטריות. שמה של היחידה מעיד על המורכבויות בהן היא מטפלת - אוכלוסייה בעלת שתי לקויות שונות וקשות שאנשי הצוות המקצועי ביחידה מגדירים אותן כקיצוניות ביותר בסקאלה הטיפולית במקום.

בשש השנים האחרונות פועלת היחידה מכוח תרומה ייעודית, שניתנה להם לפני שש שנים ונגמרה, בסך 400 אלף שקלים בשנה, ושנועדה לצורך פיתוח שיטת הטיפול, בניית התשתית, רכישת הציוד והטיפולים השונים. כעת, כשמוצתה התרומה, ונוכח העובדה שמשרדי הממשלה לא מכירים בה רשמית, קיבלו בבית "איזי שפירא" החלטה קשה - להפסיק את פעילות היחידה.

עד שזה יקרה, עובדת היחידה במתכונת חד שבועית, בימי חמישי, אז מגיעים המטופלים והוריהם למקום ומקבלים את הטיפול מידי שישה אנשי מקצוע המהווים מעטפת כמעט מלאה לצרכים המיוחדים של המטופלים הכוללת: פסיכולוגית, פסיכיאטרית, מרפאה בעיסוק, מנתחת התנהגות, עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית.

מעטפת הטיפול כוללת טיפול תרופתי ומעקב רצוף של רופאה פסיכיאטרית לפי הצורך, הדרכת ההורים וטיפול משפחתי, ניתוח התנהגות בין השאר, גם בבתי המשפחות או אפילו בבית הספר או במסגרות הדיור השונות, הדרכה של ריפוי בעיסוק, התאמת סביבת המטופל לצרכיו המיוחדים ופיתוח קשרים עם גורמים בקהילה הקשורים לרווחת המטופל ומשפחתו.

מאליו יובן שאם תיסגר היחידה והמשפחות ייאלצו לקבל מענה כה רחב בשירות הבריאות הציבורי, זאת עלולה להיות פשיטת רגל כלכלית. עד כה טיפלה היחידה בכ-120 מטופלים ובבית "איזי שפירא" דואגים להזכיר כי מאחורי כל מטופל כזה עומדים הורים, אחים, צוותים חינוכיים, צוותי דיור ותעסוקה שנחשפים ונתרמים משיטות הפעולה ומהידע שנלמד ונצבר ביחידה. לאור זאת, הם טוענים, חשוב מאוד להבין כי על מנת לתת מענה מותאם לאוכלוסייה הזו יש להתייחס לא רק למטופל עצמו אלא למעטפות הכוללת המקיפה אותו.

צרכים מיוחדים
"צריך להבין, המטופלים שלנו הם אנשים שנוסף על המוגבלות השכלית בה הם לוקים, מצטרפת גם בעיה קשה הקשורה למצבם הנפשי והרגשי", אומרת שפי משיח, מנהלת היחידה. "אפשר לפגוש אצלנו ילדים שמכים את עצמם, מכים את הוריהם ואת המטפלים שלהם, או מבוגרים פסיכוטיים, אלימים, אובססיביים, מסוכנים לעצמם ולמסגרות שהם נמצאים בהן".

"בתי ספר רגילים לא יכולים להכיל אותם", אומרת ליטל רווה, עובדת סוציאלית ביחידה. "הגיעו אלינו יותר ויותר משפחות עם סיפור שחוזר על עצמו על בעיות מאוד קשות ללא מענה במסגרת הקהילה ובמערכת הבריאות הציבורית. אלו משפחות שהגיעו עם יקיריהן לפסיכיאטרים, למרפאות לבריאות הנפש במקום מגוריהם, והמענה היה לא מתאים, דל ולא נגיש. אלו מסגרות, שעם כל הכבוד, לא יכולות, ואין להן זמן ומשאבים להתעסק במורכבות המקרים האלו".

המשאבים התקציביים המוגבלים מאפשרים ליחידה לטפל בבעלי הצרכים הללו בתקופה שנעה בין חצי שנה לשנה. לאחר מכן הם מחפשים עבורם מסגרת רלוונטית בקהילה, תוך שהם מלווים, מדריכים ובונים יכולות בקרב הגורמים המטפלים שלוקחים אחריות על מי ששהה זמן מה ביחידה לאבחנה כפולה.

"המנגנון הייחודי בו שישה אנשי צוות עומדים סביב כל מטופל, מאפשר לנו לבחון כל פרמטר באורח חייו של המטופל ולהבין מה הוא צריך", אומרת משיח. "ביקור בביתו הפרטי, בחדר השינה שלו, בסביבת בית הספר וכדומה מאפשרים זווית אחרת ובהתאם לכך אנו מטפלים בו.

"פסיכיאטר, מצוין ככל שיהיה, לא הוכשר להסתכל מעבר לתחום הכשרתו והוא לא מסתכל על הרבדים האחרים. הוא לא בהכרח מכיר את ההיסטוריה של המחלה, מה גם שאלו אנשים שלא מְתַקשרים. אדם בעל מוגבלות שכלית לא יידע לספר אם יש לו דיכאון קליני, אם הוא עצוב, אם יש לו מחשבות אובדניות, או אם חייו חסרי תכלית. אנו בוחנים את ההתנהגות שלו ומנסים להבין לעומק את מה