צילום: יוגב עמרני התמונה של נשים מוסלמיות לבושות בחיג'אב, חשופות עיניים בלבד ומנופפות בדגלי ישראל, היא תמונה לא שגרתית בעליל, יסכימו כולם. אבל היא צולמה ודי לאחרונה על ידי מתנדבים ישראלים, חיילים משוחררים, שבחרו להקצות חלק מהטיול של אחרי הצבא לטובת סיוע לילדים בשכונות מצוקה במדינות עולם שלישי. כך מצאו את עצמן לפני כחודשיים גם אנאל בנתור והודיה הוכברגר (24) מרעננה, בבית מחסה בשכונת הסלאמס דרהבי במומבאי, מסייעות לילדות הודיות ללמוד עזרה ראשונה וקרב מגע כדי להגן על עצמן בעת הצורך, במיוחד לנוכח ריבוי מקרי האונס באזור שם בתקופה האחרונה.

עוד ב-mynet:
איש העסקים העשיר ירד מנכסיו: "אין לי לאן ללכת"
אמה של הילדה ששמה נקשר בפרשת מין: "התמונה המפלילה פוברקה"
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

ביום האחרון לפני שעזבו הישראלים את בית המחסה, ביקשו אימהותיהם של הילדים להודות לישראלים על פעילות החסד שעשו עם ילדיהן במשך שבועיים. בין הילדים היו גם לא מעט מוסלמים שאימותיהם בחרו להגיע עם דגלי ישראל כדי להביע תודה ל-25 ישראלים, חיילי צה"ל משוחררים, על פעילותם. הרגע הזה היה אחד מרגעי השיא של תקופה בת שבועיים במהלכה התנדבו צעירים משוחרים מצה"ל בשכונת המצוקה, כחלק מהפעילות שמבקשת בימים אלה עמותת "לוחמים ללא גבולות" לקדם. העמותה, אותה ייסד גילי כהן, קצין בדרגת סרן לשעבר ביחידת דובדבן, נוסדה לפני פחות משנה ושמה לעצמה למטרה לנצל את יכולותיהם של צעירים ישראלים רבים לטובת מעשי חסד ונתינה בשכונות מצוקה במדינות עולם שלישי.

"כשאת נמצאת שם, את לא מסוגלת לחשוב על מוסלמי, יהודי או נוצרי, דתי או חילוני, את רואה את כל ההזנחה מסביב, את העוני, את הילדות האלה, ואת מבינה שלפעילות שלנו אין קשר ללאום", אומרת אנאל בנתור מרעננה, שבמשך שבועיים לימדה את הילדות בבית המחסה קרב מגע.

חברתה הטובה ביותר של אנאל, הודיה הוכברגר שהצטרפה אליה לטיול, ניצלה את הידע שלה כחובשת בצבא, לטובת לימוד קורס עזרה ראשונה לתושבי שכונת המצוקה. מאז שחזרו לארץ לפני כחודשיים הן עמלות יחד עם צעירים ישראלים רבים בעמותה על קמפיין למימון המונים לטובת הוצאה של משלחות צעירים נוספות לשכונות עוני במזרח ובדרום אמריקה.



"הכול אפשרי"
הוכברגר ובנתור, טסו להודו ולאחר תקופה שטיילו יחד, הגיעו למומבאי כדי להתחיל בפעילות ההתנדבותית עליה החליטו עוד בארץ לאחר מיונים שעברו. המטרה הייתה להעניק לילדים ממשפחות מצוקה כלים בסיסיים להתמודדות עם קשיי היום יום, כאשר הדגש היה כאמור, על לימוד הגנה עצמית כדי להתמודד עם בעיית ריבוי מקרי האונס בתקופה האחרונה בהודו. המשלחת נקראה "דניאל" לזכרו של דניאל פומרנץ, חייל צה"ל שנפל במהלך מבצע "צוק איתן" בקרב בסג'עייה.

"את העמותה הכרתי דרך הפייסבוק", מספרת בנתור, בעלת חגורה שחורה בקראטה ומי שיחד עם חברתה הוכברגר, חיפשה להתנדב מעבר לים. "הרעיון של המשלחת ממש התאים לנו. הכוונה הייתה לצאת לטיול שבו אתה לא רק חושב על עצמך, אלא מקדיש זמן בשביל לעזור לאחר".

לאחר שהשתיים עברו מיונים שכללו בין היתר בדיקה גרפולוגית וראיון אישי, הן התקבלו לשלב הסדנאות שכלל שלושה מפגשים בהם למדו על חיזוק ההדרכה וקיבלו הסבר כיצד לייצג את ישראל בעולם. "המפגש האחרון שלנו בארץ היה בזמן מבצע 'צוק איתן' והסבירו לנו על הרגישות של הנושא ובין היתר, הכינו אותנו לעבודה באזור שיש בו הרבה מוסלמים".

לאחר טיול בצפון הודו הן הגיעו לסנטה קרוז במומבאי, שם חברו למשלחת בבית המחסה 'טריראנטה', שממוקם בשכונת סלאמס. "תנאי ההיגיינה במקום הזה היו מחפירים", מספרת הוכברגר. "כשהגענו לשם התחלנו מיד בניקיונות ושיפוצים של המקום, כי ההזנחה שם הייתה עצומה".

במסגרת השיפוצים של בית המחסה, הקדישו הישראלים פינה בבית לזכר החייל דניאל פומרנץ ז"ל. הם שתלו פרחים, עדרו את הגינה וקיימו שם טקס לזכרו. "אמא של דניאל סיפרה לנו שהוא סיפר לה שרצה לעשות כתובת קעקוע בהודית עם משפט שתרגומו: 'הכול אפשרי'", ממשיכה הוכברגר. "הפכנו את זה למנטרה של המשלחת וזה המסר שהעברנו שם לילדים, כל הזמן ניסינו להראות להם שהכול אפשרי".

סדר היום של המשלחת היה מאוד אינטנסיבי, הוא התחיל בשמונה בבוקר בסדנאות לילדים שהגיעו מבית ספר הודי מוסלמי, עד אחת בצהריים. לאחר מכן המשיכו הישראלים את יומם בשיפוץ בית המחסה ואחר הצהריים סייעו בהכנת שיעורים לעשרות מילדי השכונה. "כל בוקר הגענו לבית המחסה, שם חיכו לנו בשמחה ושקיקה קבוצה של כ-60 ילדים הודיים שהיו בגילאי שש עד 12, בעיקר בנות", מתארת הוכברגר כשחיוך רחב על פניה. "זה נתן לנו כוח ורצון לבוא ולהעביר את הפעילות מכל הלב. ההדרכה והעבודה עם הילדים הייתה מאוד אינטנסיבית ומתישה, גם מכיוון שבאותו הזמ