"הרגע בו זיהיתי את סטיב בתמונות ההוצאה להורג היה מהמזעזעים בחיי. מצד אחד הייתי בטוח שזה הוא, אבל בתוך כך, שכנעתי את עצמי שאולי זה לא הוא. לא הסכמתי להאמין שזה יכול לקרות", כך מספר בני שולדר, חברו הטוב של סטיבן סוטלוף, יהודי-ישראלי-אמריקאי שתמונות ההוצאה להורג שלו על ידי ארגון דאע"ש זיעזעו את העולם.

עוד ב-mynet:
וידויו של משת"פ פלסטיני: "אני חי בשלום עם מה שעשיתי"
מיומנו של טייס קרב: "אנחנו לא רוצחים, אנחנו מגנים על הבית"
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

שולדר, יהודי ממינסוטה בארה"ב עלה ארצה והכיר את סוטלוף במהלך לימודיהם המשותפים במרכז הבינתחומי בהרצליה. הם שכרו דירת גג מרווחת ברחוב וייצמן פינת הרב קוק בהרצליה ובשלב מאוחר יותר הצטרף אליהם בן טרומן, כיום תושב רעננה שאף הוא עלה מוושינגטון הבירה בארה"ב.

במשך שנתיים סטודנטיאליות מיוחדות במינן גרו יחדיו בדירה סוטלוף ושולדר, כאשר חודשים מאוחר יותר הצטרף גם טרומן לחגיגה של שלושה אמריקאים יהודים בארץ הקודש. "כמו כל סטודנט שמסיים את לימודיו, סטיב חיפש את עצמו. הוא ניסה את מזלו בעיתונות ומאוחר יותר גילינו גם את חיבתו לטיולים בעולם", נזכר טרומן בחברו לדירה.



שולדר, שמאז עבר להתגורר בגדרה עם אשתו, מוסיף: "סטיב סיים לימודי תקשורת בארה"ב והגיע לכאן כדי לטייל. הוא שמע על התואר במרכז הבינתחומי שהציע חקר מעמיק של המזרח התיכון ביחד עם פוליטיקה, והתלהב. המזרחנות סיקרנה אותו תמיד. בספרייה שלו אפשר היה למצוא כל ספר שהוא בכל נושא שקשור למזרח התיכון, לעולם הערבי ולאיסלאם".

כאמור, כיאה לשלושה בחורים צעירים עם מנטאליות אמריקאית טיפוסית, הם ידעו לחגוג. מלימודים ביום לחיי לילה בשעות המאוחרות, מועדונים ומסיבות, חברים וחברות שהגיעו לדירת הגג. "הוא אהב לשתות. היינו מבלים הרבה בפאבים בתל אביב, הוא אהב לעשות כיף, לבשל ולאכול בבית", אומר טרומן. "כשגרים סמוך לחוף הים, קיימות הזדמנויות לבילוי. היינו רווקים, ואני חושב שנהנינו. סטיבי היה ליצן גדול. אם היה לך יום רע, הוא ידע להצחיק אותך ולשפר את מצב הרוח", מציין שולדר.



בתקופת הלימודים הבינו שני החברים כי חלומו של סטיבן להיות עיתונאי גדול מכל דבר. "סטיב הבין שכדי לעשות את עבודתו היטב הוא חייב לראות את הדברים מקרוב. כשהבנו שהוא נמצא בכיכר תח'ריר במצרים ערב פרוץ מהומות האביב הערבי, הבנו שהוא מתחיל להסתבך עם החלומות שלו", מסביר שולדר. "הוא מאוד התעניין בעולם המוסלמי ובמקביל התקדם כעיתונאי. לא חשבנו שהמסעות האלו יובילו אותו אל מותו", אומר טרומן בכאב, ומספר על הרגע בו הבין כי חברו איננו. "קיבלתי שוק טוטאלי כשהבנתי שהוא נחטף לפני שנה, והלם גדול עוד יותר כשהתברר שהוא נרצח".

מתמונותיו של סטיב ניתן אולי לחשוב שהוא החליט להתאסלם. חבריו מסבירים אחרת. "הוא היה גאה ביהדותו, הרי הוא גם בן למשפחת ניצולי שואה", אומר טרומן. "הוא הציג חזות מוסלמית כדי להיכנס למקומות מסוימים. הוא רצה לחקור. לדעת", אומר שולדר שהתייחס לכמיהה המיוחדת הזו של חברו לשעבר לעולם הערבי: "סטיב אהב לעמוד מול אנשים בעלי דעות קדומות. הוא לא הסתדר עם גזענות ועם אנשים שגזלו זכויותיהם של אחרים".

ב-2009 כשהבין שהוא לא יכול להתקדם ולפרוח בעיתונות בישראל, החל סטיב במסע נדודיו במדינות ערב במזרח התיכון. "ניסינו לשמור על קשר. במקומות אליהם הוא הגיע אמצעי התקשורת לא היו מפותחים כמעט. אבל פעם בכמה זמן הוא היה משיב להודעות. בין מסע למסע הוא שב לביתו שבמיאמי", אומר שולדר.

"בשלב מסוים הבנו שהוא מוכן ללכת עם החלומות שלו עד הסוף ולהסתכן כי האמין בתקשורת פתוחה וחופשית", אומר שולדר. "אי אפשר לומר שהוא היה מבולבל או לא יציב. הוא ידע לשים דברים במקומם ולהפריד בין העולמות. הוא חיפש אתגר ברמה העיתונאית. תמים, הוא בטח לא היה. הוא ידע לאן הוא הולך ומהן הסכנות. לרוב, גם ידע לשמור על עצמו".

במהלך השיחה החברים נזכרים בחוויות משותפות. "הוא היה מאוהב בשווארמה ג'מיל במרכז העיר", אומר שולדר, "וחוף השרון היה בשבילו כבית, גם המרינה בהרצליה הייתה אהובה עליו. סטיב היה חוויה ענקית".