הנוסעים שנקלעו לנמל התעופה בן גוריון לא יכלו שלא לשפשף את עיניהם: כ-250 הודים בלבוש יהודי דתי, הגברים בציציות וכיפה והנשים בשמלות ובשיער מכוסה, גדשו את השדה. זה קרה בחודש שעבר. הם שרו בגאווה את "ושבו בנים לגבולם" ו"הבאנו שלום עליכם", וריגשו את העוברים והשבים כשפצחו בהמנון "התקווה".

עוד ב-mynet:
עורך הדין היהודי של איסמעיל הניה
הפצוע המשוקם: "מחובתי לחזק חיילים פצועים"
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

על קבוצת העולים האלה ממניפור שבצפון מזרח הודו ניצח יהודי דתי ומאיר פנים מרעננה העונה לשם מיכאל (מייקל) פרוינד (46). פרוינד הוא מקים ויו"ר ארגון "שבי ישראל", ששם לו למטרה לחזק את הקשר בין מדינת ישראל לבין יהודי התפוצות, או לקרב כאלה המבקשים להיות חלק מהעם היהודי.

כיו"ר הארגון, פרוינד פועל להעלאת אוכלוסיות מרחבי העולם אשר אינן מטופלות על ידי הסוכנות היהודית, דואג להבאתן, מממן את לימודי היהדות של העולים, מבצע הכנה לעלייה וממשיך לאחר ההגעה לישראל את הטיפול בעולים, החל משיכונם ודאגה לכל צורכיהם ועד ללימודי העברית באולפן וליווי מלא בהליך הגיור.

פרוינד אף דואג לארגון מורים ורבנים שעובדים עם קבוצות העולים לקראת הגיור שמבוצע על ידי הרבנות הראשית, אולפן ומועדון חברתי ותרבותי לבני המנשה הממוקם בסמוך לירושלים, ומציע קורסים במחשבים, עברית, אנגלית ויהדות. כמו כן, ב"שבי ישראל" מוציאים לאור עלונים בנושא, מנהלים קהילות וירטואליות וסמינרים, מציעים עזרה רוחנית ומסייעים בייעוץ תעסוקתי, הלוואות ופעולות קבוצתיות שונות.

מיכאל פרוינד שהקים את הארגון בשנת 2002, אחראי להעלאת אלפי יהודים ארצה מאזורים רבים. נתון מדויק של מספר העולים הוא מתקשה למסור, אך מספר כי בין העליות שנעשו עד כה בולטות אלה של צאצאי האנוסים בספרד, פורטוגל ודרום אמריקה, וכן של יהודי פולין שיהדותם הוסוותה בזמן מלחמת העולם השנייה, יהודי קייפנג מסין, הסובותניקים מרוסיה וכמובן עולים משבט בני המנשה בהודו, שקבוצה אחת מני רבות מהם עלתה כאמור לאחרונה לארץ.

"אנחנו פועלים כיום ביותר מ-15 מדינות", אומר פרוינד השבוע. "עד כה העלינו מהודו כ-2,500 משבט בני המנשה, כאשר נותרו להעלות עוד כ-7,000 איש שמחכים לעלות. מקהילת היהודים הסובותניקים ברוסיה ממתינים לעלייה עוד כ-20 אלף איש, כאשר לפני כעשר שנים כל המהלך של העלאתם ארצה הוקפא על ידי משרד הפנים, ובקרוב, אחרי מאבק שניהלנו עבורם, תהיה פריצת דרך שתחדש את העלייה שלהם.

"לגבי סין, אנו פועלים להעלות צאצאים לקהילה יהודית שהגיעה לסין מספרד או מעיראק בשנת 1163 והתבוללה, אך כיום יש שם כאלף איש המזוהים כיהודים ולפחות מחציתם רוצים לעלות ארצה. בשנים האחרונות זכיתי להעלות מסין לישראל כמה קבוצות של צעירים וצעירות. הארגון פועל בימים אלה גם להעלאת צאצאים ליהודים בפולין שהצליחו, אולי הצליחו מדי, בהסתרת יהדותם בתקופת מלחמת העולם השנייה. אותם ילדי גדלו כקתולים ומאז נפילת מסך הברזל יותר ויותר מהם מגלים את הסוד המשפחתי בדבר יהדותם".



איך נוצר הקשר בינך לבין הקהילות בעולם?
"בכל מקום זה סיפור אחר ושונה. בפולין, למשל, הרב הראשי של המדינה פנה אל הארגון אחרי ששמע על הפעילות שלנו. במקרים רבים הקהילה פונה אלינו. כך היה, לדוגמה, באל סלוודור, שם מצויה קהילה גדולה של אנוסים. הקהילה הזאת הגיעה אליי דרך האינטרנט, הרבה מהם טענו שהם אנוסים וגילו סימני התעוררות יהודיים, ומאז אנו מקיימים עימם קשר הדוק".

חלום במעטפה
פרוינד, נשוי ואב לחמישה ילדים, נולד והתחנך בניו-יורק, ועלה ארצה לפני קצת פחות מ-20 שנה היישר למשרת סגן ראש אגף ההסברה במשרד ראש הממשלה, שהיה גם אז, בנימין נתניהו. גם היום הוא מאוד אוהב להיזכר, כיצד החל בפעילותו למען יהודי התפוצות.

הכל החל בקשר שנוצר במקרה בינו לבין בני המנשה. קשר, אשר הוביל בתום מאבקים ארוכים בביורוקרטיה הישראלית, להבאתם ארצה: "יום אחד באביב 97'", הוא נזכר, "הגיעה מעטפה כתומה ומקומטת אל משרד ראש הממשלה. פתחתי את המעטפה, ובפנים הייתה פנייה נרגשת של ראשי בני שבט המנשה מהודו אל ראש הממשלה, שביקשו להגשים את חלומם בן אלפיים השנה ולעלות לישראל.

"עשיתי קצת בירורים והסתבר לי עד מהרה, שבני השבט היו פונים לממשלה עם הבקשה הזאת עוד מימי בן גוריון כראש ממשלה, ומעולם איש לא השיב או התייחס ברצינות לבקשה שלהם. אני זוכר שחשתי כבר אז שזה הזוי לחלוטין ששבט אבוד בצפון מזרח הודו, אחינו ואחיותינו המבקשים לעלות לישראל, לא עולים הנה. אחרי תקופה טסתי אליהם ופגשתי כמה מאנשי הקהילה, ומאוד התרשמתי מהכנות ומהרצון הענק שלהם לגור בארץ ישראל ולשמור תורה ומצוות. התחלתי לקיים ביקורים תכופים יותר בהודו ולמדתי