שלמה טאוב, תושב רעננה בן 64, חי למען מטרה עיקרית שהפכה לפרויקט חייו - להשיב לניצולי השואה וליורשיהם את הנכסים שנגזלו מהם במהלך שנות מלחמת העולם השנייה, רגע לפני שיהיה מאוחר מדי.

עוד ב-mynet:
תלמידים לקחו ניצולי שואה לים: "היה שם בכי קורע לב"
ספר תפילות ראש השנה ששרד את ליל הבדולח
בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

שום דבר במראהו הצנוע לא מרמז שמדובר באדם שכל עיסוקו בסגירת מעגלים אנושיים עבור מאות יהודים בארץ ובעולם, זאת דרך חברת "לגאסי" שבראשה הוא עומד. חברה שהוקמה למען השבת נכסים לבעליהם היהודיים המקוריים, נכסים שנגזלו על ידי השלטון הנאצי כשההערכה היא שבפולין בלבד מדובר על נכסים המהווים כחמישית מנכסי הנדל"ן במדינה, שטרם הושבו לבעליהם.

עד היום כבר הצליחה החברה להשיב כ-150 נכסים למשפחות שהנכסים נגזלו מהם. טאוב אף טיפל בנכסים של משפחות אצולה פולניות שנסו מבתיהן, רגע לפני פרוץ המלחמה, למקומות בטוחים יותר.

"כל מה שצריך בשביל להשיג חזרה את הנכסים, פרט למזל, אלו ארבעה דברים: למצוא את הנכסים, לבדוק שורשים משפחתיים, למצוא במסמכי הטאבו המקומיים שאכן בן המשפחה של המחפש היה בעל הנכס ולאחר מכן לתבוע את הנכס עבור היורשים", מסביר טאוב על ההליך, שעל פניו נראה פשוט, אך נמשך לעתים זמן רב.



המסע לפולין
כשטאוב מדבר על החזרת הנכסים, הוא אפוף נחישות שנבלעת בהתנצלויות. דיבורו שקט ורהוט, חשוב לו לדייק ולהרחיב בפרטים, לנתח ולהסביר את הסיבות שמאחורי כל מהלך שהוא עשה עד שהגיע להקמת "לגאסי".

"המסע הזה החל בצורה הכי פרטית שאפשר", מספר טאוב. "הוריי תמיד סיפרו שלהם ולסבים והסבתות שלנו, היו נכסים בפולין. אני זוכר את המילים הללו כפס הקול שליווה את הילדות שלי, אבל מעולם לא עלה בדעתי ובדעת מישהו מהמשפחה לנסוע לפולין ולבדוק את העניין. באיזשהו שלב החלטתי להתחיל לבדוק את הנושא יחד עם אחותי ובשנת 1995 מינינו עורך דין פולני שמצא, שהמשפחה שלי עדיין רשומה כבעלת מספר נכסים בפולין. לאט לאט איתרנו את המסמכים, עשינו צווי ירושה להורים וככה למעשה קיבלנו את הנכסים לבעלותנו.

"ארבע שנים לאחר שיצאנו לדרך, קיבלנו למעשה את הנכסים לידינו. זה היה מרגש. השמועה על ההצלחה שלנו החלה לעבור בין החברים לעבודה והמשפחה ותפסה תאוצה. אנשים התחילו לספר לי סיפורים על נכסים שהם חושבים שהיו שייכים למשפחותיהם בערים שונות בפולין וביקשו ממני לאתר אותם".

בשנת 2002, לאחר שכבר צבר יותר ממאתיים בקשות שונות לחיפוש נכסים, החליט טאוב, יחד עם עורך דינו הפולני, להקים את "לגאסי", שהוקמה אמנם כעסק לאחר שנים בהן סייע טאוב למבקשים ללא תמורה כספית, אך עסק שהפך למרכז חייו.

"מצד אחד, ברור לי שזו סוג של שליחות והיא גם זו שמדריכה אותי לא לוותר על נכסים", הוא אומר. "אני קורא לכל יוצאי פולין לבדוק האם יש למשפחה שלהם נכס במזרח אירופה ולהרים את הכפפה, לבדוק את זכאותם לנכס. מבחינתי, כיום, אין פה משהו אישי. לכל אחד הרי יש סיפור מרגש בקשר לשואה, אבל הוא לא העיקר, אלא הזכאות שלו על הנכס".



טאוב מספר כי בעבר ניסה לעניין בנושא את הגופים המוכרים העוסקים בתחום הנצחת השואה, כגון מוזיאון "יד ושם", "מרכז הניצולים", "הארט" וארגונים אחרים, אך לטענתו הם לא נלהבו לשתף פעולה.

"אני משתמש הרבה בנתונים שגופים כ'יד ושם' מספקים, אבל כאן למעשה נגמר הדיאלוג בינינו, לצערי", אומר טאוב. "למדתי מהניסיון שלי שגופים כאלו לא מוכנים לדבר עם גופים עסקיים. כל הארגונים, ויש הרבה, טרקו בפניי את הדלת. רציתי לשתף ולספר, לעבוד יחד, אבל ברגע שזה לא קרה, החלטתי להמשיך הלאה ולבד".

טאוב מספר כי הוא נאלץ לאכזב, לצערו, לא מעט פונים, לאחר שכבר בבדיקה ראשונית עולה כי מרבית הפונים אינם מצליחים לספק כתובת או תיאור של הנכס. לדבריו, ההליך הראשוני קריטי ומי שלא עובר את השלב הזה, יוותר, ברוב המקרים, ללא סיכוי להיות בעל הנכס בעתיד. כמו כן, בודקת החברה מי הם בעלי הנכס הנוכחיים, מהם למעשה יצטרכו לתבוע את הנכס. בהרבה מקרים, לדבריו, מדובר בממשל הפולני עצמו שהלאים את הבתים לאחר המלחמה ומשכיר אותם לאזרחים מקומיים בתמורה לדמי שכירות נמוכים עד גיחוך.

"הצרה בחוק הפולני היא, בדומה למדינות נוספות באירופה, שמשפחה שפלשה לבית לאחר המלחמה וגרה בו מאז, הופכת בעצם בעליו הרשמיים", הוא מסביר.
"כמובן שיש לנו גם כישלונות, אבל אחוז ההצלחה שלנו כיום עומד על כשליש מהבקשות. בהתחשב בכך שרק בפולין יש נכסים שנגזלו בשווי של 35 מיליארד דולר ובכל אירופה נכסים בשווי של כ-150 מיליארד דולר, מדובר במהלך חשוב".

"אחד המקרים שהכי נגעו ללבי, היה קשור לאוסקר שינדלר", הוא אומר. "מול בית החרושת בו העסיק יהודים, ניצב מחסן שנבנה על