כשראש עיריית רעננה לשעבר זאב בילסקי יוצא לסיבוב בעיר, אין מצב שמישהו יחלוף על פניו בלי ללחוץ את ידו, לשאול לשלומו, לתת כבוד. שש שנים הוא כבר מחוץ ללשכת ראש העיר, ועדיין, תושבים רבים בטוחים שגם היום הוא הכתובת למצוקותיהם. הוא אוהב את זה. כל כך אוהב שכמעט לא יעלה על דעתו מצב שמישהו לא יזהה אותו. זה קרה כבר פעם. לפני ארבע שנים, בביקור שערך בתיכון "אביב". השומר בכניסה הסתכל עליו בתימהון וביקש ממנו להזדהות.

בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק

"תפסתי את הראש", הוא אומר השבוע ל"ידיעות השרון". "לא האמנתי שיכול להיות דבר כזה. אמנם לא הייתי כבר ראש העיר, אלא יו"ר הסוכנות היהודית, אבל לא האמנתי שבעיר שלי, בכניסה לתיכון גדול, לא יזהו אותי. הסתכלתי עליו מופתע והשבתי לו: 'אני ראש העיר'".

אבל אתה לא.
"נכון, הוא אפילו אמר לי שאתמול היה פה אחד שאמר שהוא ראש העיר של רעננה. חייכתי ואמרתי לו: 'ברעננה יש שניים', ונכנסתי".

היית רוצה להיות שוב רק אתה?
"אני מאוהב בעיר הזו ולהיות ראש העירייה שלה, היה תפקיד חיי. למדתי בחיים שאף פעם לא אומרים לא, למרות שכרגע זה לא נראה בר סיכוי".

בדיעבד, זו הייתה טעות לעזוב?
"לא. עזבתי לפני שש שנים. החלטתי שאני עוזב, וזהו. המשכתי הלאה בדרכי, ועם זאת, גם לאחר שעזבתי, אמרתי לכולם שכל מי שרק ירצה לקבל את עצתי, אעזוב הכול, גם את משכן הכנסת, ואסע לרעננה כדי לעזור לו".



לא לעולם חוסן
בתקופה בה כיהן בילסקי כראש העיר, נחשבה רעננה לעיר החזקה ביותר מבחינה כלכלית בארץ. עד לפני שלוש שנים עוד נחשבה העיר למעוז חינוכי מהטובים שיש, עם מצב פיננסי איתן, פארקים מטופחים ושירות לתושבים ברמה מאוד לא מצויה ומקובלת בישראל. כיום התמונה מעט שונה. תוכניות בנייה הוקפאו, בכירים עזבו או הועזבו ממרכזי העשייה בעירייה, החברה הכלכלית לא התרוממה, מצבה הכלכלי של העירייה לא מזהיר ותושבים רבים מלינים שוב ושוב על הירידה באיכות חייהם.

אתה מסכים עם הצגת הדברים הזאת?
"אני משתדל לא להיכנס לדברים האלה. רעננה היא עדיין עיר משגשגת, ואני מקווה שראש העירייה נחום חופרי ימצא את הנתיבים לעשות את הדברים שהוא צריך לעשות, לתקן את מה שלא בסדר".

הוא מתייעץ איתך?
"לא כל כך".

פנית אליו?
"לא".

מה העצה הכי טובה שאתה יכול לתת לו?
שתיקה ארוכה.

הוא צריך הרבה עצות?
" כן... אבל אני לא מספיק מעורב ולא יכול לחלק עצות בלי לדעת בדיוק מה מצב המאזנים הכספיים בעיר. מה שאני כן יודע, זה שאני התמסרתי לתושבים ולעיר באופן טוטאלי. היו לי אישה, ילדים ורעננה. חוץ מזה, שום דבר. כל יום, כל היום - יזמות, עקשנות, אהבה, הנעה של עובדים ואי הסכמה להתפשר על בינוניות. רק מצוינות.

"אין דבר כזה מחר. יש את היום, אתמול ואת עכשיו. תושב מתקשר, אני נותן לו שירות מיד. זו הייתה מחויבותי הטוטאלית. זה מה שהניע אותי. ההצלחה באה רק כשמתמקדים בלתת דוגמה אישית ובלסחוף אחריך אנשים. זו עבודה יומיומית".

לחופרי יש את זה?
"אני מקווה שכן".

געגועיי לעוזי
לפני כארבע שנים הלך לעולמו עוזי כהן ז"ל, סגנו ויד ימינו של בילסקי. "הרבה מהעזרה שלי לאנשים היא בזכות עוזי", הוא אומר. "הוא היה רגיש לאנשים גם בדברים שלא קשורים לעירייה. אני מתגעגע אליו. הוא היה איש אוהב אדם. עבורי עוזי היה חבר".

כהן ז"ל נפטר כשבילסקי כבר כיהן כיו"ר הסוכנות ובאותו יום ממש היה בניו יורק. "אבי גבע, לשעבר איש ביטחון בעיר, התקשר אליי בשתיים בלילה ואמר לי: 'אתה יושב או עומד'? שאלתי מה קרה, והוא ענה: 'עוזי כהן נפטר'. מיד כתבתי לרפי, אחיו של עוזי, הודעה: 'רפי, תגיד לי שזה לא נכון', ותוך עשר שניות הוא ענה לי: 'ברוך דיין אמת'. הייתי מפורק. עוזי היה חבר נאמן. הוא יכול היה להיות חבר כנסת, אבל לא היה מוכן להמיר שום דבר בעיריית רעננה".

התסכול בכנסת
החל משנת 2009 מכהן זאב בילסקי כחבר כנסת מטעם "קדימה". נכון, הוא הצליח פה ושם לקדם מספר הצעות חוק, אבל ניכר כי העבודה בכנסת היא לא מה שהוא חלם עליו. "אחרי כל כך הרבה שנים של עשייה יומיומית, אני מרגיש בכנסת תסכול", הוא מודה.

אחת מהצעות החוק שהעביר בכנסת הייתה שהממשלה תשתתף בסכום של 5 מיליון שקלים במאגר הביומטרי בעקבות סיפורה של עמית קדוש, הילדה שנזקקה להשתלת מוח עצם. "מבחינתי זה היה הרגע היחיד שהיה שווה את הישיבה בכנסת, אבל בכנות לא בשביל זה הלכתי לשם וכן, התסכול הוא גדול. אני יושב שם יומיום ורואה את חולאיו של המשטר הישראלי ואת הפוליטיקה הקטנה והקטנונית. מצד שני, בחיים הפוליטיים צריך סבלנות, ויש לי אותה".

אם לא היית חבר כנסת?
"הייתי עושה בקרית שמונה את מה שעמרם מצנע עשה בירוחם. שר הפנים אלי ישי דווקא ישמח, כי אני מבלבל לו את המוח בכנסת"