משקל נוצה. יעלה מסוורי-אהרוניין נולדה בחודש פברואר השנה במשקל הלא-ייאמן של 465 גרם - כנגד כל הסיכויים, או ליתר דיוק, עם סיכויים של 20 אחוזים לשרוד.

אבל יעלה לא ויתרה, ובניגוד לתחזיות הלא-מעודדות של רופאי בית החולים "מאיר" בכפר סבא, שם שהתה בפגייה, היא שוחררה תשעה חודשים בלבד לאחר שנולדה.

היום, חמישה חודשים לאחר ששוחררה, ההבדל היחידי בינה לבין תינוקות בני גילה הוא צינור החמצן הדקיק שמסייע לה לנשום. "היא הנס שלנו", אומרים הוריה שבמשך חודשים התפללו
וחיזקו את בתם על יד מיטתה בבית החולים.

ההורים, שירה (31) ושגיב (36) מרעננה מספרים שההיריון של שירה התנהל כרגיל, ואפילו יותר טוב מהרגיל. היא מספרת כי בכלל לא סבלה מבחילות, המשיכה לעבוד והרגישה מצוין.

אבל האידיליה נקטעה זמן קצר לאחר מכן, בסוף החודש החמישי להיריון. אז גילו רופאי בית החולים ששירה לוקה ברעלת היריון.

"בגלל רעלת ההיריון, נותחתי בשבוע 24, ניתוח קיסרי", מספרת שירה. "הלכנו לניתוח דחוף, כשהרופא אמר לבעלי שהוא יוכל להציל את אשתו, אבל לא את הבת שלו".

"אני זוכרת שבחדר לידה אמרו לי שהילדה שלי הולכת לפגייה, ואני הייתי כל כך מבולבלת, שבכלל לא ידעתי על מה הם מדברים. לא חשבתי ולא ציפיתי שהילדה שלי תשרוד".

לאחר כשבוע, ניגשה שירה בפעם הראשונה לראות את ילדתה. "נכנסתי לפגייה, וחיכתה לי אחות ליד האינקובטור. היא אמרה לי: 'זו הילדה שלך, היא נולדה 465 גרם"'.

"אני זוכרת שהיא המשיכה לדבר, אבל אני כבר הפסקתי להקשיב. חשכו עיניי. ראיתי רק משהו שחור, קטן. שגיב תמך בי מאחורה, כי התנדנדתי".

"ראיתי מכשירים, שמעתי צפצופים, וברקע שמעתי את קולה של האחות. לא ציפיתי שככה תיראה הבת שלי. חזרתי למיטה וחשבתי לעצמי שהבת שלי מסכנה, וחבל שהיא תמשיך לחיות".

הרופאים של יעלה, בינתיים, לא היו אופטימיים. "אמרו לנו כל הזמן שלא נצפה שהילדה תמשיך לחיות, שלא נפתח ציפיות", אומר שגיב. "הם תמיד היו חמורי סבר. ידענו שזו מלחמת הישרדות".

"חשבתי שהיא תמות"
בכל יום, מספרת שירה, היא חשבה שזהו היום האחרון בחייה של בתה. "האוזניים שלה היו דקות כמו נייר ומגולגלות, לא היו לה פטמות, חבל הטבור שלה היה דק כמו שיער", מספרת שירה.

שירה מספרת כי למרות שיעלה בינתיים התחזקה ועלתה במשקל, עדיין היא פחדה מאוד להעניק לה את שמה. "מאוד פחדתי. כל הזמן חשבתי שאם היא תמות, אני אספר שפעם הייתה לי בת שקראו לה יעלה".

"אבל כשהתאוששתי קצת מהניתוח, התחלתי לבוא כל יום לפגייה. ישבתי לידה מ- 8 בבוקר ועד הערב, דיברתי אליה, התפללתי איתה ושרתי לה. אמרתי לה שהכול יהיה בסדר, והאמונה שבי חזרה".

חמישה חודשים אחרי שנולדה ושלושה ניתוחים יצאה המשפחה מבית החולים. היום, כנגד כל הציפיות, יעלה היא תינוקת רגילה לכל דבר.

"היא מחייכת וזזה, והדבר היחיד שנשאר לה הוא חיבור לחמצן. היא עוברת פיזיותרפיה, וקשה לדעת אילו בעיות יהיו לה בעתיד".

"אנחנו רואים אבל שההתקדמות שלה בסדר גמור. הגיל האמיתי שלה הוא 4 חודשים, ולא 9 חודשים, ונכון לגיל הזה היא מתקדמת טוב מאוד".

כל התקופה הזו, כתבה שירה יומן. "אני מחכה כבר לתת לה את היומן", היא אומרת, "כדי שהיא תדע בדיוק איזה נס היא. היא תהיה רגילה, תלך לגן, ואנחנו נתנהג אליה כמו אל ילדה רגילה".

"רק היום אני מבינה מה עברנו. היום כשאני מחבקת אותה, אני מבינה שיכול היה להיות שלא תהיה לי ילדה. צריך להאמין בנסים. כנראה שיש דברים שהם מעבר לרפואה".