נולדה מחדש. אווה סבן, בת 22, מכרמיאל, נסעה לפני חמישה חודשים לטיול בסלובקיה יחד עם בן זוגה. לרוע מזלה, ממש אחרי שרכשה כרטיס טיסה חזרה לארץ, פגעה בה מכונית נוסעת והיא נפצעה באורח אנוש.

בני משפחתה דאגו להטיסה לארץ והיא הוגדרה כ"צמח" ואושפזה בבית החולים "רמב"ם". במשך חודש וחצי היא הייתה שקועה בתרדמת עמוקה. לפני שלושה
חודשים היא התעוררה ב"בית לוינשטיין" ברעננה.

כשהתעוררה סבן מן התרדמת, הבינו הסובבים אותה שהמצב אינו קל. היא חשבה והתנהגה כמו ילדה קטנה, כאילו חזרה בזמן לעשור הקודם. אפילו את אימה שהייתה צמודה למיטתה, היא לא זיהתה, וחשבה שמדובר בסבתה.

בשבוע הבא, לאחר שלושה חודשי שיקום ב"בית לוינשטיין", היא תשתחרר, לתדהמת הסובבים אותה, לביתה. עכשיו, אחרי ש"נולדה מחדש", לדבריה, היא יכולה להגשים את החלום שלה ולהפוך למדריכת טיולים.

משפחתה של סבן עלתה לארץ מהונגריה כשהיא הייתה בת 7, והשתקעה בכרמיאל. סבן שירתה בבסיס חיל הים בחיפה, ולאחר שעבדה כחדרנית בקיבוץ בנגב, היא החלה לטייל ב"שביל ישראל".

בטיוליה פגשה את מישו, בחור סלובקי בן 29, והתאהבה בו. השניים החליטו לטוס יחד לארץ מגוריו, שם הם התגוררו חמישה חודשים. סבן נוכחה שהיא אינה מתאקלמת, ורצתה לחזור לארץ.

"לא הסתדרתי שם עם השפה", משחזרת סבן. "רציתי לחזור למשפחה ולחברים, אז קניתי כרטיס טיסה לארץ. בוקר אחד יצאנו לקניות, ועמדנו לחצות את הכביש. מישו שיחק עם הפלאפון ונשאר על שפת המדרכה, ואני פשוט חציתי ומכונית פגעה בי, ומשם הכל נעצר".

החודשים הקרובים בחייה של סבן, כמו גם החודשים האחרונים לפני התאונה, הם בגדר תעלומה בעיניה. מאז אותו רגע בו חצתה את הכביש, סבן לא זוכרת מה התרחש.

אימה, תרז, משלימה עבורנו את החללים הריקים. "אני לא אשכח את הטלפון שקיבלתי ממישו", היא אומרת. "הייתי בעבודה והוא אמר שאווה עברה תאונה, ולא הוסיף".

"עירבנו את השגריר הישראלי בסלובקיה, חיים לוי, שבירר ואמר לנו שהיא בסכנת חיים. טסתי ישר אליה והייתי בהלם מבית החולים שם. ישר ידעתי שצריך להטיס אותה לארץ".

אבל לסבן לא היה ביטוח רפואי כשיצאה מהארץ, והעלות הכספית הייתה לנטל של ממש על המשפחה. "בזכות חברים מהעבודה השגנו 150 אלף שקל והטסנו אותה לארץ עם רופא", מספרת האם.

מהרגע הראשון שראתה את בתה, שמרה תרז על אופטימיות. "הייתה בי אמונה שהבת שלי חזקה", היא אומרת. בארץ, לאחר חודש אשפוז בבית החולים ב"רמב"ם", הגיעה סבן למחלקת טיפול נמרץ בבית "לוינשטיין".

את הרגע שבו התעוררה, תרז לא תשכח לעולם. "היא הסתכלה עליי ולא זיהתה אותי. לא היה לה קול, ונתנו לה דף ועט לכתוב עליהם. אבל היא רק שירבטה", היא אומרת.

לאחר שפקחה סבן את עיניה, היא הועברה למחלקת שיקום חבלות מוחיות. ד"ר ירון סחר, מנהל המחלקה, מסביר, כי ההתעוררות מתרדמת איננה משהו פתאומי, אלא תהליך.

"אווה הגיעה אלינו עם פגיעה מוחית משמעותית ביותר", הוא אומר. "אין לדעת מהו אורך השיקום במקרה של פגיעות כאלו".

למעט מה שהוריה וחבריה סיפרו לה על הימים שאבדו לה, סבן עצמה כמעט שאינה זוכרת דבר. "חשבתי שאני בבית משוגעים. לא יכולתי ללכת, והסתובבתי בכיסא גלגלים", היא מספרת.

בתחילה לא הייתה מוכנה סבן לשמוע בכלל על הטיפולים שעליה לעבור, אבל מהר מאוד החליטה שלא לוותר, המוטיבציה חזרה וההתקדמות הייתה מהירה מאוד.

כבר אחרי חודש נטשה סבן את כיסא הגלגלים, ועברה להליכון. בעזרת ריפוי בתקשורת, ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה, היא החלה לחזור לעצמה.

"זה היה ממש כמו שהילדה שלי נולדה מחדש", מספרת האם. "עזבתי את העבודה והחלפתי לה חיתולים, עזרתי לה ללכת. חייתי פה ארבעה חודשים, ויש לי בעל ושני ילדים בבית בכרמיאל. המשפחה שלנו ממש התפרקה ונשברה, אנחנו עכשיו בונים הכל מחדש".

האם חוששת שמצבה של בתה עלול להידרדר, אבל לסבן עצמה יש כבר תוכניות גדולות. "אני מתכננת לחזור לסלובקיה לגור עם החבר שלי", היא אומרת. מבחינתי, אני רק רוצה להמשיך מאיפה שהפסקתי".