שעת בוקר מול בניין עיריית רעננה ברחוב אחוזה. ראש העיר נחום חופרי מברך לשלום קבוצת אזרחים ותיקים היושבים על ספסל סמוך ופותח עימם בשיחה.

על פניו, באופן כמעט בלתי מורגש, ניתן עוד לזהות את הסימנים הקלים של המאמץ. אין ספק, יותר משלוש שנים של לחיצת ידיהם של אנשים שלא ראית מימיך עשו את שלהן, אבל חופרי מחייך, דומה שאת הסממן הזה איש לא ייקח ממנו.

כבר שלוש שנים שהוא מחייך. רגע לפני הבחירות, כשבוחנים את התוצאות הלא ממש מזהירות בעיר, לא ברור מה מרחיב כל כך את דעתו, בטח כשמשווים בינו ובין קודמו, זאב ביילסקי.

"במשך שנתיים ועשרה חודשים הרגשתי כמו תלמיד בבחינה. רק לאחרונה התחלתי להרגיש קצת פירגון", מתוודה חופרי בראיון שהסתיים מספר דקות קודם לכן, כאשר שאלנו מה התחושה להיכנס לנעליו של מי שזוכה בעיר עד היום למעמד אגדי.

"אני חושב שעם הזמן התושבים למדו להכיר ראש עיר טוב. אני לא מוחצן ולא מלא ניצוצות וברק, אבל עובד קשה למענם".

אתה חושב שתושבי רעננה מתגעגעים לביילסקי?
"כן, יש געגוע. מאוד אוהבים אותו, והוא איש שכיף לאהוב אותו. אבל אני חושב גם שהם שבעי רצון מניהול העיר לאחר לכתו".

הראיון המלא עם נחום חופרי יתפרסם ביום שישי הקרוב ב"ידיעות השרון".