אלונה ובן זוגה דוד (שמות בדויםי), יושבים מחובקים ומלאי חום ואהבה. בכל פעם שאלונה מדברת, דוד זורח מאושר ומסתכל עליה בהערצה. אך הזוגיות האידיאלית הזו לדברי אלונה, היא הסוף הטוב של סיפור חיים קשה ואומלל.

לפני כשבועיים התפרסם ב-mynet סיפורה של אלונה, בת 48 מעין שריד, שנטשה את בעלה שאושפז בבית חולים "לוינשטיין" לאחר 26 שנות נישואים, למען אחד המטפלים בבית החולים. בנה בן ה- 29 שהתקשה לקבל את הבגידה של אמו באביו, תקף אותה והרביץ לה, אך במסגרת הסכם טיעון הוא ניצל מהרשעה וקיבל במקום זאת שעות שירות למען הציבור.

בתגובה לפרסום, דווקא אלונה קיבלה הרבה גינויים מאנשים שקראו את הכתבה ולא הבינו איך אישה נשואה יכולה להפקיר את בעלה החולה. העובדה כי היא הותקפה על ידי בנה לא עניינה אותם. בראיון אלונה מבקשת לענות לאותם מקטרגים ולספר על חייה.

"הייתי חברה של בעלי לשעבר מגיל 14 ובגלל מקרה שקרה בינינו ועליו אני לא מעוניינת לדבר, נאלצתי להתחתן איתו", היא מספרת בכאב. "מההתחלה היה לי ברור שאנחנו לא מתאימים והנישואים שלנו הם כישלון. לא אהבתי אותו, לא חשתי אליו משיכה, כלום. הייתי שם כי הרגשתי שאין לי ברירה. כשהיו לנו גם ילדים, חשבתי שהדבר הנכון הוא להישאר נשואה למענם".

אלונה המשיכה לחיות איתו כעקרת בית, בזמן שהוא בנה מפעל משגשג. הם חיו ברווחה ולא חסר לה דבר, אך לדבריה "זה היה כלוב של זהב. מבחוץ היה נראה כאילו יש לי כל מה שאישה יכולה לבקש: בעל, ילדים בריאים, בית מפואר ובגדים יפים, אבל בפנים הכל היה רקוב" היא מספרת.

"הוא והילדים התייחסו אליי כמו למשרתת. הייתי הפיליפינית שלהם. מבעלי רק ספגתי קללות כל היום. הוא היה קורא לי "זונה, אפס, מפגרת, מטומטמת", על כל דבר. הוא גם לא ידע לומר מילים כמו 'תודה', או 'סליחה' כשהיה פוגע,.מעולם הוא לא ידע לפרגן או להעריך דברים שעשיתי. הוא התייחס אלי כמו לרכוש", היא אומרת בכאב.

חייה היו סיוט ומצבה הידרדר. היא הלכה לטיפול נפשי אצל פסיכולוג ופסיכיאטר, אך לא הצליחה להימלט מהתחושה שאין לה עתיד ושהיא רוצה להתאבד. לפני חמש שנים בעלה עבר אירוע מוחי, דבר שגרם לה לדבריה לסבל רב, והיא החליטה לטפל בו במסירות. היא לקחה אותו לכל הטיפולים בבית החולים והייתה לצדו יום וליל.

עם זאת הוא המשיך לטענתה להתעלל בה והחל לטעון, כי היא בוגדת בו. "פעם אחת חזרתי מקניות ברעננה עם האחיינית שלי והוא התחיל לצעוק עליי בלי הפסק שאני הלכתי עם מישהו אחר. הוא משך לי את השיער ואני פחדתי לדחוף אותו ממני, בגלל המצב הגופני שלו. הוא קילל וזרק עליי את המקל שלו", היא מספרת.

"כל הזמן אמרתי לעצמי, 'את חייבת להתגבר על זה למען הילדים'. ביום אחר הלכתי למסיבה של חברת 'טאפרוור'. כשחזרתי הוא לא נתן לי להיכנס. נעל את הדלת והשאיר אותי בחוץ. רק כשהבן הבוגר הגיע, הוא הכניס אותי הביתה, אבל בפנים היה יותר גרוע. הייתי צריכה לנעול את עצמי בחדר אחר ולישון שם, כי הוא איים עלי שהוא ירצח אותי".

הגאולה לדבריה, הגיע במקרה, כשישבה בקפיטריה של בית החולים "לוינשטיין". לצדה התיישב במקרה דוד, כשהוא מלווה חולה בו טיפל. "ראיתי אותה יושבת עם בעלה וסופגת את הצעקות שלו. ריחמתי עליה ולא הבנתי מי מסוגל להתנהג ככה לאישה", חושף דוד את התרשמותו.

הכתבה המלאה התפרסמה בערב יום כיפור ב"ידיעות השרון".