"את העבר שלי אני זוכרת רק מגיל חמש ורבע", מספרת מרים רובין־רוטשילד מרעננה. "כל מה שאני יודעת הגיע אלי ממידע שליקטתי במאמץ רב, אבל את סיפור חיי גיליתי ממש במקרה, בזכות האוצר שמצאתי במקרה בביתי".

רובין־רוטשילד. "המשפחה הפולנית לא תכננה לוותר עלי בקלות". צילום: ריאן

למען האמת, כשהיא מצאה בביתה קובץ מכתבים ישנים משנת 1947 הכתובים בפולנית, היא עוד לא הבינה שמצאה אוצר, כי לא ידעה מה כתוב בהם. רק אחרי שתרגמה את המכתבים גילתה את יומן המסע המרגש שכתב אביה, כשחיפש אחריה לאחר שנלקחה מהגטו כתינוקת ואומצה בידי משפחה פולנית.

רובין נולדה בשנת 1942 בגטו צ'נסטוחובה בפולין למשה אלכסנדר (אלק) ולדבורה. כשהיתה בת עשרה חודשים אביה נלקח לעבודות כפייה במפעל נשק ואמה העבירה אותה, בעזרת מכרים פולנים, לבית ילדים שפעל בחסות המנזר. במאי 1943 כשהמלחמה עמדה להסתיים והגטאות חוסלו, נרצחה אמה ברחוב.

בינואר 1945 כבשו הרוסים את העיר צ'נסטוחובה והמלחמה בעיר הסתיימה. היהודים שנשארו בחיים שוחררו. אלק, אביה של מרים, הגיע אל בית הילדים לחפש את בתו, אבל היא כבר לא היתה שם. הוא קיבל כתובת בוורשה, אבל זו התגלתה כשקרית כיוון שהעיר כבר נהרסה כליל.

"משפחה פולנית אימצה אותי בשנת 1944. הם מסרו במכוון פרטי זיהוי מזויפים כדי שלא ימצאו אותי", היא מספרת. "הם לקחו אותי לעיר אלבלונג שבצפון פולין, אמא, אבא וסבתא. אני לא זוכרת הרבה, אבל יודעת שהיה לי טוב. זאת היתה משפחה מבוססת.
"בינתיים אבי התחתן בשנית וגר עם אשתו החדשה במחנה פליטים במינכן. יום אחד הוא קיבל הודעה מחבר פולני ותיק, שרמז לו שאני נמצאת בפולין. אבי עזב את אשתו ההרה ויצא למסע חיפוש בעקבותיי. המעבר לפולין לא היה פשוט. מינכן היתה בשליטה אמריקאית ופולין בשליטה רוסית. נדרשו לו שלושה חודשי בירוקרטיה מול העירייה כדי לקבל את הפרטים הנכונים של המשפחה המאמצת שלי. אבל גם כשקיבלו הודעה שאבי האמיתי מגיע לחפש אותי, הם לא תכננו לוותר עלי בקלות".

בתום המלחמה הגיעו שליחים מישראל במטרה לאתר ילדים ולאחד אותם עם משפחותיהם. אביה הגיע אל זוג שליחים שחיו באלבלונג בזהות פולנית בדויה, והם הבטיחו לעזור לו למצוא את בתו. "המשפחה המאמצת הסכימה לתת אותי לאבי בשני תנאים: הראשון, שארצה ללכת; והשני, שישלם חצי מיליון זלוטי. אף שהסכום היה בלתי אפשרי עבורו, אבי הסכים. במפגש הראשון הציגו אותו בפניי כדוד שלי.

"בהתחלה כעסתי עליו, איזה מין דוד אתה אם מעולם לא ראיתי אותך? אבל בתוך זמן קצר נוצר בינינו חיבור טבעי. הסכמתי ללכת איתו. ומיום שלקח את היד שלי הוא לא עזב אותה".


רובין־רוטשילד עלתה לארץ שנה לאחר קום המדינה. בשנת 1962 נישאה למיכאל רוטשילד נולדו להם שני ילדים, ומאוחר יותר גם שישה נכדים. אוצר המכתבים שלה התגלה במקרה כשהיתה בת 40. היא היתה אז מורה למתמטיקה שהחליטה באמצע החופש הגדול לעשות סדר בארונות. "פתאום, בין הדפים, הבחנתי במעטפה חומה גדולה. פתחתי אותה ומצאתי בה קובץ מכתבים ישנים בפולנית. זיהיתי את כתב ידו של אבא, אבל לא הבנתי את השפה.

"לקחתי את המכתבים לתרגום וגיליתי שאלה תולדות הסיפור שלי. בזמן שאבי יצא למסע חיפושים אחריי, הוא כתב לאשתו בכל יום מכתב ותיאר בפרטי פרט?ם את מה שעובר עליו. מתברר שהמעטפה הזאת היתה אצלי כמה שנים ומעולם לא פתחתי אותה. המכתבים האלה הם האוצר שלי. בזכותם גיליתי שאבא שלי, שהיה בסך הכל איש קטן ונמוך, היה לא פחות מאריה כשנלחם בשיניים להשיב אותי לחיקו. באחד המכתבים כתב: 'מחר תזרח השמש', ובמכתב ביום שלמחרת כתב: 'הילדה נמצאת בידי'".