מתי בפעם האחרונה חזרו ילדיכם מבית הספר עם שקית ובה ירקות ופרחים שאותם גידלו בעצמם?

צילום: ארכיון רעננה

פני ניסן, שסיימה לימודיה בבית הספר היסודי "ברטוב" לפני קרוב ל-40 שנה, זוכרת היטב את הזמן שבילתה בגינה החקלאית של דן ברוך ז"ל בבית הספר — משקה את שתילי החסה, מנכשת עשבים שוטים ועוסקת במו ידיה בעבודת אדמה חלוצית. "שיעור החקלאות היה אחד השיעורים המעניינים, במיוחד למי שהייתה לו הפרעת קשב והתאפשר לו לעסוק בעבודת ידיים ולצאת מהכיתה".

סיפורו של בית הספר היסודי "ברטוב", החוגג 70 שנים להיווסדו, הוא דוגמה להתפתחותה של מערכת החינוך בישראל ולצורך להתאים את החינוך לילדי המאה ה-21, ובה בעת, להכרה בחשיבותם של עבודת הכפיים ושל הקשר לאדמה.

מה עמד מאחורי הבחירה של בית הספר לעסוק בחקלאות?

"אני חושבת שהיה בזה משהו שמעיד על ערכים חלוציים של עבודת כפיים ולהרגיש מה הטבע נותן. זה איפשר לילדים לחוות צד של הכרת הארץ".

המורה המיתולוגית טובה שרן, שלימדה בבית הספר במשך 35 שנים וזכתה לאהבת רבים מתלמידיו, מספרת: "העיסוק בעבודת האדמה בהובלתו של דן ברוך ז"ל איפשר לילדים לצאת משגרת הלימודים ולהתחבר לעצמם".

אביחי ארביב, בוגר מחזור ל"ב של בית הספר, מעלה זיכרונות: "בתוך מערכת השעות הבית ספרית היו המון לימודים של כישורי חיים – מלאכה, חקלאות, כלכלת בית, אומנויות כמו ציור וקרמיקה. כילדים בגיל היסודי שחוזרים לבית של הורים עובדים, היה חשוב שנלמד להכין ארוחות קלות מדברים פשוטים".

נדמה שגם החוויות שצברו בהפסקות, שונות מימינו: "כל המגרשים היו מכוסים חול, ולכן שיחקנו במשחקים שמתאימים לחול: גולות, גוגואים, כדורגל".

צילום: ארכיון רעננה

ערכי עבודה

כדי להבין כיצד תפסה החקלאות חלק גדול מאופי בית הספר יש לחזור לשורשיו, הנטועים בחברה החקלאית והחלוצית. אי שם בראשית שנות ה-20 של המאה שעברה, בעת שראשוני החלוצים הגיעו למושבה הקטנה והחלו לפתחה. בית הספר נקרא אז "בית חינוך", והשתייך לזרם העובדים, שבו פעלו בתי ספר שהשתייכו להסתדרות הכללית ודגלו בחינוך "סוציאליסטי-פועלי". כאלה היו רבים מתושבי רעננה הראשונים ומקימיה: חלוצים שדגלו בגישה הסוציאליסטית, ושאפו לבנות מדינה יהודית עצמאית שתדגול בערכי הדמוקרטיה, השוויון ויכולת הקיום לכל אזרח.

תלמידי "בית החינוך" התחנכו על ברכי ערכי העבודה, הדמוקרטיה והחלוציות. נושאים שהיום בקושי באים לידי ביטוי, כגון תולדות הציונות, החקלאות וידיעת הארץ, היו לחם חוקם של הילדים הצעירים. עם התרחבות האוכלוסייה בעיר, הועתק מקום משכנו של בית החינוך ליד ביתן העירייה.

תהפוכות רבות ידע בית הספר, עד שקם לבסוף בשנת 1949 בצורתו הקיימת היום. מ"בית חינוך" הפך שמו ל"ממלכתי ב'" ולבסוף — לבית ספר "ברטוב", על שם מנהלו הראשון ישעיהו ברטוב ז"ל. בשורותיו עברו אלפים מתושבי רעננה, ולכולם זכרונות ממורים שהותירו בהם את חותמם, ומחיי יום-יום ששילבו בין עבודת האדמה ללימודים.

מחקלאות לתיירות

אך העולם משתנה, והמגל שהונצח בסמל בית הספר ירד מגדולתו. את הצורך להשאיר את מערכת החינוך קשובה לעולם החיצוני הטיבה להבין בשנת 1999 איה פרישקולניק, מנהלת בית הספר אז, שיזמה את הפיכתו לבית ספר לתיירות. בשנים האחרונות ובהנהלתה של סיגל לויטס, נוצרו תוכניות המעניקות למורים את ההזדמנות להביע את עולמם הפנימי בתוך בית הספר, ותוך כדי כך לחשוף את התלמידים לנושאים רב-תחומיים כמו קולנוע, בישול ותיאטרון.

"העיקר בעיניי במאה ה-21 זה להרגיש את האדם שמאחורי התלמיד, ולהשקיע בפנימיות שלו. לדעתי, צריך להתמקד לא רק במכונות ובטכנולוגיה, אלא במתן ביטוי לכל ילד בתוך בית הספר", מספרת לויטס, מנהלת בית הספר. "בזכות הנתינה והאהבה של המורים, הילדים יכולים ללמוד ולמצוא את המקום שמתאים להם".

בקולה של טובה שרן, המורה המיתולוגית, נשמעת התרגשות כשהיא מדברת על אופי החינוך במקום: "אני מאמינה שחינוך טוב דורש הסתכלות על הילד, התאמה לצרכיו והקשבה לאופיו. כשהייתי בבית ספר ברטוב הרגשתי שאני במקום שמשמש דוגמה מושלמת לכך. לאורך כל השנים פעלו המורים וההנהלה מתוך רצון אמיתי לחנך, ומתוך אהבה לילדים ולשמחתם".

צילום: ארכיון רעננה

ועל אף השינויים – החקלאות בבית הספר עודנה קיימת. למה בחרתם להשאיר את העיסוק בה בעולם התוכן הבית-ספרי, אף על פי שהיא הרבה פחות רלוונטית בימינו?
"אני חושבת שזה מרחב שילד לא נפגש אתו בחיים. ילד לא נפגש עם אדמה ועם עבודת אדמה. מאחר שאנחנו מצויים בחברה טכנולוגית מאוד, חשוב להוציא את התלמידים למרחב אחר, ובנושא של עבודת אדמה יש המון רגישות ומתן הזדמנות לילד להתחבר לעצמו".

בוגרת בית הספר, פני ניסן, מחזקת את דבריה: "היום, בעידן שבו אפילו החממות הן טכנולוגיות, צריך להכניס דברים שעושים עם הידיים והלב. אדמה זה אדמה, וגם בתוך כל הטכנולוגיה צריך לדעת לחזור אליה. חוץ מזה ששיעור מחוץ לכיתות פותח את הילדים לחשיבה אחרת שלא סגורה בתוך כיתה".

כפי שהחברה הישראלית הפכה מחברה חקלאית לחברה רב-תחומית, הפתוחה לעולם ומתקדמת בזכות חשיבה יצירתית וריבוי עולמות תוכן — כך גם הגישה החינוכית שבין כותלי בית הספר, ולצדה, ההכרה בחשיבות השורשיות.

ב-28 במאי, יום שלישי הבא, עתיד להתקיים כנס מחזורים בבית הספר לרגל 70 שנים להקמתו. לדברי לויטס, מתוכנן ערב מרגש, שנבנה סביב מחזורי העבר, ויכלול סרטים, זכרונות וראיונות עם מנהלי בית הספר לאורך השנים. זה עם זה ייפגשו קשישים, שעסקו בחקלאות כתלמידים, עם צעירים, שהתחנכו על ערכי התיירות והחשיבה הרב-תחומית. כך, ברחבה אחת, ייפגשו מייסדי העבר עם מייסדי העתיד.