מתן שניידר בן ה-42 מרעננה, נשוי ואב לשלושה, חוקר חומרים בחברת HP ורס"ן במילואים, הוא מפקד צוות יחידת חילוץ ארצית (יחצ"א) של פיקוד העורף, שעברה באחרונה את מבדקי INSARAG בהצטיינות והוסמכה להיות חלק מקהילה בין‑לאומית של יחידות חילוץ ברחבי העולם, הנשלחות להציל חיי אדם באזורים מוכי אסון.

שניידר. "כל הציוד תמיד בהישג יד" | צילום: דובר צה"ל

שניידר החל דרכו כחייל מודיעין, ועבר ליחידת חי"ר שנסגרה לאחר עשרות שנות שירות. באותה התקופה הוא עסק בחקר כשלים והתוודע ליחידה. "זאת יחידה התנדבותית וחיזרתי אחריה המון זמן", הוא מספר. "זאת פלוגה ותיקה עם המון ניסיון, הביקוש אליה גבוה מאוד ואין בה כמעט תחלופה. מגיעים אלינו המון פניות, אפילו מאנשי חיל אוויר, המעוניינים לבצע את המילואים שלהם ביחידה שלנו".

היחידה מונה כיום 25 מתנדבים, במנעד הגילאים רחב. "הצעירה ביותר בצוות שלי היא בת 25, והמבוגר ביותר בן 68. הגעתי ליחידה חדור מוטיבציה, מאחר שהרצון הגדול הוא לעשות שירות מילואים רב-משמעות", הוא אומר. "מכל אחד אתה לומד משהו, כך למשל, למדתי מהמבוגרים יותר את העבודה ואיך להסתכל על דברים. כוח פיזי הוא לא הדבר ההכרחי ביותר בחילוץ, אלא הראייה איך אתה מפענח את אתר ההריסות. בהמשך עברתי קורס מהנדס בניין בהצטיינות, וקיבלתי מינוי לתפקיד מהנדס. במשך הזמן הפכתי להיות סגן מ"מ על תקן מ"פ למשך תקופה ארוכה, וכך הכרתי את מרחבי היחידה ואת העשייה באופן כללי".

באחרונה עברה היחידה עברה את מבדקי "אינסרג" — גוף במסגרת האו"ם, המרכז את יחידות החילוץ מכל העולם - והוכתרה להיות אחת מעשר היחידות הטובות בעולם. "עברנו את המבדק בצורה יפה ואלגנטית. היחידה עבדה על זה כמעט חמש שנים, הגיעו בוחנים מכל העולם ונבחנו במשך 36 שעות, במתכונת של שני צוותים, כשכל צוות אחראי לאתר אחר. הוסמכנו להיות צוות כבד - צוות שיכול להתמודד עם שני אתרים בו-זמנית בצורה מושלמת, לאחר שקיבלנו ציון גבוה מאוד. אין הרבה יחידות שהתחילו בהסמכה כזאת, ודאי לא בפעם הראשונה".

איך זה עובד כשאתם מגיעים לאתר אסון?

"אנחנו דואגים לכל הצרכים שלנו בעצמנו: מים, מזון, טיפול בעצמנו מבחינה רפואית, ומייצרים עבודה שוטפת במשך שבוע שלם, בלי להזדקק לשום אינטרקציה הנוגעת לצרכים שלנו, אלא רק לצרכים של החילוץ. במהלך השנים השתתפתי בחילוצים בנפאל, במקסיקו ובקריסת חניון ברמת החייל. אנחנו יוצאים לשבוע חילוץ בצורה ספונטנית לחלוטין, כך שכל הציוד נמצא תמיד בהישג יד".

איך זה מסתדר עם חיי משפחה ועם העבודה ביום‑יום?

"אשתי והבוסית שלי יעידו על הקושי בספונטניות שבה אנחנו מגויסים, אך אנחנו מוכנים לכל יציאה כי אין ברירה. במהלך השנים עברנו הרבה חוויות מרגשות וסיפורים מצמררים. אנחנו כמו משפחה, זאת יחידה של אנשים פשוט מדהימים. אנחנו נפגשים פעמיים בשנה במילואים, ואחת לרבעון עושים מפגש חברתי. החיבור בינינו הוא משהו מיוחד. אחת הלוחמות שלי היא שחקנית בהפועל רעננה, לקחתי את הבנים שלי לראות אותה משחקת, ומאז הם מעריצים אותה.

"הגאווה היא אדירה. אחת המטרות היא לעלות את רמת החילוץ בארץ. אנחנו בחזית אחרת, אין הרבה יחידות בצבא שמייצרות את תורת הלחימה שלהם, מיישמות, ומנחילות אותה החוצה. אנחנו אחת מהן. דורות שלמים יילכו אחרינו".