נעים. "הגוף שלי קרס" | צילום: אסף פרידמן

"זו שערורייה שרוצים לסגור את עמותת אל-סם", אומר טוהר נעים (31) מרעננה, מכור נקי זה שמונה שנים ועשרה חודשים, שטופל בעמותת אל-סם עד גיל 24. זאת, בעקבות הודעת משרד הרווחה על כוונתו להפסיק את ההתקשרות עם העמותה, ולהעביר את תקציביה למחלקות הרווחה ברשויות המקומיות. "רק ב-40 אחוז מהרשויות המקומיות ניתן כיום מענה לבעיית ההתמכרויות (לסמים, לאלכוהול ולמין), מענה שאינו מספק, כי אין די תקנים", הוא אומר בכאב. "בערים רבות אין כלל תוכנית למניעה, או יחידה לנפגעי סמים והתמכרויות. גם ברעננה אין".

את נעים פגשנו לרגל חודש המאבק בסמים ובאלכוהול, ובעקבות השתתפותו בדיונים שנערכו בנושא בוועדת הרווחה של הכנסת, ובוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול. "באל-סם ביקשו ממני להשתתף בדיונים בכנסת ובראיונות בתקשורת, כי אני נחשב סיפור הצלחה", הוא אומר.

ניסיונות התאבדות

טוהר נעים, שלישי מתוך ארבעה ילדים, למד בבתי הספר הדר, חטיבת אלון ותיכון מור מטרווסט ברעננה. לדבריו, כתלמיד בבית הספר היסודי היה מופנם וביישן, ובמשך תקופה מסוימת חווה בכיתה חרם חברתי, עד כדי כך שנאסר על ילדי הכיתה לשחק אתו כדורגל במגרש השכונתי. עוד הוא מספר, כי בכיתה כינו אותו בשמות גנאי והוא הגיב על כך באלימות - הרים כיסא, הטיח אותו בראשו של הילד המקניט, ואחר כך הושעה מהלימודים. "לילד שהקניט לא עשו כלום. המורה לא התערבה, ובכך העבירה לילדים את המסר שאלימות מילולית מותרת, וכך אני למדתי לפתח חוסר אמון במערכת. למה ילד מרביץ? הוא משתמש באלימות כדי להגן על עצמו, הוא לא היה פונה לאלימות אילו היו לו ביטחון עצמי ותחושת מוגנות", הוא אומר בכאב. "אבל בכל פעם שרציתי להגן על עצמי, כדי לא להיות קורבן כנוע ותבוסתני, הייתי נענש".

לעיתים, כדי לקנות את אהבתם של ילדי הכיתה ולרצות אותם, היה נעים גונב כסף מהוריו, קונה ממתקים במכולת ומחלק לילדים. לימים הוא יקנה את אהבתם באמצעות סמים. "דפוס שחזר על עצמו", הוא מסביר. "כשלא מטפלים בשורש החוויה, אתה תקוע".

בחטיבת אלון הוא הרבה להיעדר מהלימודים. "אף יועצת לא באה הביתה כדי לבדוק מה קורה. בבית חוויתי משבר, לאחר שנגנב כסף ולא האמינו לי שזה לא אני".

בכיתה ח' הוא הפך לדבריו ל"חשוד המיידי" בכל מעשה קונדס. כך למשל, הוא מספר, המורה האשימה אותו באחד המקרים בטריקת חלון הכיתה, למרות העובדה שתלמיד אחר עשה זאת. "הרגשתי מתויג, שתמיד מסתכלים עליי עקום, וגדלתי בתחושת קוֹרבנוּת", הוא אומר.

בגיל 14 הוא החל לשתות אלכוהול ולעשן, בהתחלה עם החבר'ה בסופי שבוע, ועד מהרה זה הפך לשימוש יום‑יומי. באותה התקופה אף ניסה להתאבד. "השארתי מכתב התאבדות והאשמתי את כל העולם, וברגע שהתחלתי לחנוק את עצמי הבנתי שאני לא באמת רוצה למות, אז התקשרתי לחברים שלי והם באו להציל אותי. זו היתה בעצם זעקה לעזרה, כדי לחוש שלמישהו באמת אכפת ממני".

כשסיים את החטיבה כל הציונים שלו היו "מספיק" ו"מספיק בקושי" ואף בית ספר תיכון לא רצה לקבל אותו: "רציתי ללמוד רק ב'מור מטרו-ווסט', ניגשתי לוועדת החינוך בבית הספר ושיכנעתי אותם לתת לי הזדמנות. אמרתי להם שאם לא יקבלו אותי זה יהיה על מצפונם אם אהפוך עבריין, רוצח, אנס, שודד".

בגיל 14 החל לשתות אלכוהול | צילום אילוסטרציה: Pixabay

להיות מכור

נעים אכן קיבל הזדמנות, ואחרי חצי שנה הצליח לסגור את הפער בינו לבין חבריו בכיתה ואף עקף אותם. עם ארבע-חמש מאיות וציונים אחרים שנעו בין 75 ל-90, הוא נחשב לאחד התלמידים הטובים ביותר בבית הספר. גם מבחינה חברתית המצב היה טוב. "ואז, אחרי שקיבלתי תעודה טובה, שוב הפסקתי לבוא לבית הספר. התשוקה נעלמה", הוא נזכר. "הרי כבר הוכחתי את עצמי...".

את כיתה י"א החל נעים במשבר קשה, אחרי ששלושה אנשים קרובים אליו נפטרו, ואז נכנסו הסמים לתמונה: "את הג'וינט הראשון קיבלתי מצלם באולם אירועים שעבדתי בו, ומאז התחלתי לעשן יום‑יום. ידעתי ממי להשיג סמים וכדורי חגיגת במחירים מוזלים. היה לי דילר קבוע".

בגיל 17 הוא ניסה להתאבד שוב: "כשהתחלתי להיחנק - הפסקתי". בסוף כיתה י"א נאמר לו שעליו להישאר כיתה כדי להמשיך בלימודיו בבית הספר. במקום ללמוד בכיתה י"ב הוא החל לעבוד בחלוקת לחם במאפייה. הצבא פטר אותו משירות בשל "אי-התאמה". לדבריו, ניסה לשכנע את מפקד הבקו"ם לשלוח אותו ליחידה קרבית אבל בלי הצלחה. עד גיל 22 עבד במאפייה, וכל סדר יומו התהפך. ישנים ביום, עובדים בלילה, ובין לבין הולכים לים ומעשנים סמים. "הוריי ראו שאני מעשן ושותה. הם לא הבינו שאני כבר מכור. אמא שלי לא רצתה לדעת, אבא שלי אמר לי: 'תשלוט בזה, שזה לא ישלוט בך'. גם אחיותיי ואחי ניסו לשכנע אותי להפסיק ולא הצליחו".

החל מגיל 18, כשכל חבריו החלו להתגייס, הוא חש בודד, חסר שאיפות ובלי עתיד. הוא התחיל להתנסות בסוגים נוספים של סמים — קוקאין, אקסטזי, סמי הזיות ("הכל חוץ מהרואין, כי אני פוחד מזריקות"). הוא השתתף ב"מסיבות טבע" ופעם אפילו נחשד כ"שוטר סמוי". באותה התקופה, כשכל חבריו כבר היו בצבא, והוא צרך בכל יום 15 כדורי "חגיגת" ובקבוק וודקה, החלו לדבריו חרדות, סיוטים, פרנויות. "הייתי במצב פסיכוטי, שמפגיש סמים מְשַנֵּי תודעה עם פחדים מודחקים", הוא מסביר. "הגוף שלי קרס".

לבחור בטיפול

בגיל 22 החליט נעים לקחת את עצמו בידיים, אחרי שהבין שהוא זקוק לעזרה. "זה קרה באמצע משמרת החלוקה. הייתי זומבי לגמרי ולא תיפקדתי. מנהל העבודה הזעיק מחליף והציע לקחת אותי מיד לטיפול".

נעים נכנס לטיפול גמילה בקהילה לנפגעי סמים ואלכוהול באילנות. "הפסיכיאטר אמר לי שעם כמויות הסמים והאלכוהול שצרכתי כבר לא הייתי אמור להיות בחיים. 'מישהו למעלה אוהב אותך ושומר עליך', הוא אמר לי".

חודשיים אחרי תחילת הטיפול הוא ברח — טיפס על הגדר, קפץ החוצה והלך ברגל עד רעננה. בני משפחתו החזירו אותו. חצי שנה אחרי שוב ברח ולאחר כמעט שנה ברח בפעם השלישית וכבר לא חזר. "עוד מסגרת בחיי שלא סיימתי, אבל נותרתי נקי. מאז לא לקחתי שאכטה או שלוק אלכוהול".

בגיל 23, עם צאתו מהקהילה באילנות, החל נעים בטיפול פרטני בסניף אל-סם ברעננה, שם יצר יחסי אמון ושיתוף עם מטפליו. לדבריו, עבדו אתו על כמה מרכיבים, כמו מערכת היחסים עם הוריו, הדפוסים ההרסניים שלו, קבלה עצמית ("לימדו אותי לאהוב את כל החלקים שבי"). באותו הזמן צורפו גם הוריו לקבוצת תמיכה.

עם הטיפול באל-סם השתתף נעים גם בקבוצות תמיכה לנגמלים, "שם כולם מבינים אותך".

הוא סיים את הטיפול באל-סם אחרי שנה וחצי, החל ללמוד קונדיטוריה, קיבל תעודת קונדיטור מוסמך, ועבד בכמה בתי קפה. אחרי כמה חודשים החל ללמוד בקורסים להתפתחות אישית ובסדנאות NLP, וכן למד בקורס שהכשיר אותו להיות מדריך חברתי לנוער בסיכון, וכן בקורס לאימון מנטאלי באוניברסיטה הפתוחה. "כיום אני עוסק באימון מנטאלי, כולל בצדדים הנפשיים והרגשיים של התמכרויות ושל התנהגויות מסוכנות, ורותם לאימון גם את הניסיון האישי שלי", הוא אומר.

הוא גם מרצה על הנושאים הללו בפורומים להורים, למתבגרים ולאנשי עסקים, ובשנתיים האחרונות הוא חי עם בת-זוגו, אירנה (28). "היא זו שדחפה אותי לצאת עם הסיפור שלי, ולא להתבייש עוד".

לטפל באחרים

"אני מטפל במגוון גילאים, מבני 17-16 ועד בני 40 פלוס. אני עובד עם הורים לבני נוער שהשתמשו בסמים, וחלקם נכנסו לטיפול גמילה", מספר נעים. "יש לי מטופל מארה"ב, שהעבודה השוטפת איתו מתבצעת בטלפון, והוא נפגש עם הוריו כשהוא מגיע לארץ. היתה אצלי מישהו אחרי שהיתה בכל מיני מסגרות גמילה ולא הצליחה להיגמל. הוריה באו איתה, חסרי אונים, כשהיא ממשיכה להשתמש. בסוף הטיפול אצלי היא הבינה שהיא צריכה להיכנס לתהליך שיקומי, לקחת אחריות, להתמודד מול המציאות, להפסיק לברוח ולפתור בעיות".

נעים גם מרצה בפני מתבגרים, הורים, אנשי חינוך ואנשי עסקים. "למתבגרים אני מספר את הסיפור האישי שלי — מה עשיתי, מה היו הטעויות, איך יכולתי לפעול אחרת; עם ההורים ואנשי החינוך אני מדבר על הכתובת שהייתה על הקיר, איך לזהות מצוקות, למה צריך להקשיב, למה לשים לב, הרי הילד לא יודע להבחין בין טוב ורע, נכון או לא נכון, אין לו כלים לכך, ולפי העונשים על התנהגותו הוא יודע אם זה טוב או רע.

"המטרה שלי לתת לבני הנוער את הכלים להתחבר לעצמם, שהרי הסמים והאלכוהול הם משאב חיצוני שהם תלויים בו. זוהי לא רק תלות פיזית — תעשה גמילה ותהיה נקי תוך 30 יום, זוהי תלות הנפשית — שאתה מסתתר מאחורי משהו, ועל זה אני עובד. המטרה היא להעביר אותם מתלות לעצמאות ולהסתמך על עצמם".

שאיפות?
"לפתוח מקום שייתן מענה גם להתמכרויות וגם להתנהגויות מסוכנות".