חנה בונין ברגמן היתה רק בת תשע כשחייל רוסי הבריח אותה, והציל אותו ממוות. אחרי שנים שבהן נחשבה למתה, היא הגיעה לישראל, היישר למחנה העולים שהוקם ברעננה. סיפורה, כמו גם סיפורם של מאות עולים אחרים, הונצח ביום חמישי שעבר בגינת אנילביץ' בעיר, בתערוכה ייחודית ובשימור השטח, שנתרם אי שם בשנות ה 40.

 טקס חנוכת שימור המקום (בתמונה הקטנה: חנה בונין ברגמן ז"ל) | צילום: עיריית רעננה, פרטי

חנוכת שלט הנצחת מחנה העולים בגינה היתה שיאה של פעילות תיעוד נרחבת, המתבצעת בשנה האחרונה בארכיון העירוני, בשיתוף ארגון מעפילי קפריסין, לשימור מורשתם ההיסטורית של המעפילים.

הטקס המרגש התקיים סמוך למגדל המים ההיסטורי בעיר, בהנחיית רחל ריינשטיין, מנהלת הארכיון העירוני, ובהשתתפות שגרירת קפריסין בישראל סלינה סמבוס, שגריר ישראל בקפריסין (בדימוס) ויו"ר עמותת הידידות ישראל-קפריסין שמי צור, נציג ארגון מעפילי קפריסין אבי שאול, חברי ארגון מעפילי קפריסין, ותיקי העיר, ועוד

מלאכת תיעוד הסיפורים התבצעה בסיוע של מתנדבים רבים מקרב התושבים, וכללה בין היתר איסוף שמות המעפילים, עריכת ראיונות עמם, וכן איסוף תמונות, מסמכים וחפצים, דוגמת אוהל אותנטי שהיה במחנה. כל זאת במטרה לגבש את הממצאים לכדי תערוכה ייחודית.

מחנה העולים ברעננה נבנה על שטח שנתרם באמצע שנות ה 40 לקק"ל על ידי ליאון סניור, יהודי מדרום אפריקה, להנצחת בנו אריה, שהיה טייס קרבי בחיל האוויר הבריטי ונהרג במלחמת העולם השנייה. לקראת סוף שנות ה-40 הוקמה בחלק משטחו שכונת אריה, לחיילים משוחררי הצבא הבריטי, שלחמו במלחמת העולם השנייה. המחנה היה בית ראשון בארץ לרבים מתוך 52 אלף גולי קפריסין, עם סגירת מחנות קפריסין בפברואר 1949 והתגברות גלי העלייה בשנות ה-50.

"זה היה המקום שאליו הגיעו מקפריסין רבים שניצלו מהשואה, וזה היה ביתם הראשון בארץ", סיפרה השבוע סגנית ראש העירייה, רונית וינטראוב, שחנה היתה אחות-סבה. "מרגש היה לראות פריטים אותנטיים מאותה התקופה, שתרמה משפחתה של שושנה צדיקוב ז"ל, שכתבה לפני מותה ספר על תלאותיה בשואה, ועל איך שנשארה נאמנה להבטחה שנתנה לאמה, לשמור על אחותה סבינה

"משחר ילדותי הכרתי את סיפורה של חנה'לה. היא היתה האחות הקטנה של סבי שהגיע ב 1932 לרעננה. כשסבי וסבתי עלו לארץ, הם החלו לשלוח כסף למשפחה בבריסק, אז בפולין, במטרה לסייע להם לבוא בעקבותיהם. אך השואה קטעה את חלומותיהם, ובשנת 1942 הוצאו יהודי גטו בריסק להורג על ידי הגרמנים. אחרי המלחמה סבא לא הפסיק לחפש בני משפחה ברשימות הקרובים. יום אחד הוא מצא את אחותו הקטנה חנה, שהיתה כבר בת 17. התברר לו שחנה ניצלה, כשבגיל תשע הבריח אותה חייל רוסי לתחומי רוסיה, והיא שהתה בבית יתומים

"היא הגיעה למחנה העולים ברעננה, וסבא הביא אותה משם לביתו ברחוב ארלוזורוב בעיר. חנה נישאה למנדל ברגמן בחצר ביתם של סבי וסבתי ברעננה, כשאת הטקס ערך הרב הראשון של רעננה, אפרים סוקולובר. יחד הם הקימו משפחה ענפה, משק במושב גבעת חן ופרדסים ברחבי רעננה". 

לדבריה, בינה לבין אחות-סבה, שנפטרה, היה קשר מיוחד. "היא שיתפה אותי בסיפורי ילדותה הקשים, בגעגועים למשפחה שאבדה, ובתחושה הקשה שאין לה קברים לבכות עליהם. זה סיפור שגדלתי אתו. זה סיפור של משפחות רבות במדינת ישראל, וברעננה בפרט. שימור המורשת הוא התנאי לשימור הזכרונות והאנשים שעברו את הכאב הזה, וצריך לזכור שזה לא דבר מובן מאליו שיש לנו בית ועצמאות".