את ירדן גולדשמיט ואיתי מידן, שני תלמידי כיתה י"ב בתיכון מטרווסט ומרכזי שבט צופי "הדר" ברעננה, פגשתי פחות מיממה לפני הבגרות במתמטיקה. הם הניחו בצד את ספרי הלימוד, והגיעו לריאיון במבנה שבט הצופים, כדי להסביר מדוע החליטו לצאת למגרש כה טעון, בניסיונם לארגן את מצעד הגאווה הראשון ברעננה.

ירדן ואיתי. לא חוששים מתגובות עוינות . צילום: אסף פרידמן

שני נערים, שבשעה שרוב בני גילם עוסקים באתגריהם האישיים, בוחרים לגייס את תמיכת סביבתם הקרובה ואת הנהגת הצופים ולפעול להשמעת קולם של אלפים.
לא איתי ולא ירדן משתייכים לקהילה הגאה, אולם, על אף זאת — הם בוחרים להשתתף באופן פעיל במאבקה.

"אנחנו פה כמרכזים צעירים בשבט הדר, השייך לתנועת הצופים, שפועלת בשם ערכי השוויון והסובלנות", מסביר איתי. "יש לנו חניכים שאנחנו רוצים לחנך לחשיבה ביקורתית, להנחיל להם את היכולת ליזום, להשתתף. להבטיח שיהיה להם האקטיביזם החברתי הזה. יש לנו חברים קרובים שהם חלק מהקהילה, חניכים שהם חלק מהקהילה. למה לא לצאת למאבק הזה?".

רוצים לשנות

זאת אינה הפעם הראשונה שמנסים לארגן מצעד גאווה ברעננה. כבר בשנת 2012 נעשה ניסיון כזה, אך קולות התנגדות עזים ולחץ ציבורי כבד הביאו להחלטת ראשי העירייה להגביל את המצעד לשטח מצומצם, ולא לכנות אותו "מצעד גאווה" אלא "אירועי גאווה".

אתם נושאים מסר ברור מאוד סביב נושא הנתון לחילוקי דעות רבים. אתם לא חוששים שהורים של חניכים יתנגדו?
"זה משהו שאנחנו מאמינים בו, בין כאנשים פרטיים, ובין כתנועת הצופים כולה. בסופו של דבר, הורים יודעים שהם שולחים את ילדיהם לתנועה שערך השוויון חרות על דגלה, ולכן הכניסה שלנו למאבק היא חלק מזה".

אתם נכנסים למגרש טעון מאוד. מה גרם לכם לקבל את ההחלטה הזאת?
"השנה היא 2019, אנחנו חיים במדינת ישראל, וחלק מסוים מהאוכלוסיה עדיין סובל מאפליה ומשוויון זכויות לקוי. בשביל זה אנחנו פה. לעמוד לצדם, להיאבק את המאבק שלהם. אנחנו לא פוחדים מתגובות הציבור, אבל מודעים לזה שהן קיימות. אנחנו נכנסים לזה הכי חזק שאפשר. באנו לשנות את המצב הקיים, ולפעמים אין ברירה אלא להיכנס גם למקומות המורכבים".

נתקלתם כבר בתגובות נגד?
"המון אנשים שואלים 'למה צריך את זה פה? יש מצעדים בתל אביב, בירושלים, בכפר סבא'. 'למה הבן שלי צריך לראות גברים עושים זה וזה ונשים ככה וככה'. למרות כל זאת, אני לא חושב שזאת סיבה לא לקיים את המצעד. אם הם לא רוצים הם לא חייבים להשתתף, הם לא צריכים לצאת מהבית במיוחד בשביל זה. אנחנו מדברים אל אותם האנשים שכן רוצים להשתתף ולהיות חלק מזה".

ובכל זאת, למה דווקא ברעננה?
"כי זאת העיר שלנו. אלה האנשים שלנו שחיים בעיר הזאת — חניכים שלנו, משפחה, חברים. כולנו מאותה העיר, וזה המקום שלנו".

שאלת הסטטוס-קוו

יותר מ-30 אחוז מתושבי רעננה משתייכים לציבור הדתי-לאומי. הסטטוס-קוו שקיים בעיר בין דתיים לחילוניים רגיש ונוכח הרבה יותר מזה הקיים בכפר סבא או בתל אביב.
אתם לא פוחדים להיות אלה שיגרמו לערעור הסטטוס-קוו?

צילום: אסף פרידמן

איתי: "אני לא חושב שזה לערער סטטוס-קוו. זאת צעדה שתתקיים ואף אחד לא מוכרח להגיע אליה. לא נעשה אותה פרובוקטיבית כמו שאולי קורה בערים אחרות. המטרה שלנו היא להעביר את המסר".

ירדן: "כמו שאנחנו מכבדים את הקהילה הדתית, שכל אחד בה יכול לחיות כמו שהוא רוצה, באותה המידה אנחנו רוצים לאפשר את זה לקהילה הגאה. כל המטרה שלנו היא שהם יוכלו לחיות בשוויון מלא ופשוט להיות הם".

בתקופתו כראש האופוזיציה, התבטא ראש העירייה חיים ברוידא בנוגע לחשיבות השמירה על הסטטוס-קוו, ובנוגע לניסיונות לנפץ את הדו-קיום, ניסיונות הנעשים בעיקר על ידי הציבור החילוני, לדבריו אז.

אתם חושבים שראש העירייה יעמוד לצדכם ולראשונה נראה מצעד גאווה ברעננה?
"זה אותו חיים ברוידא שמנסה לפתוח את אזור התעשייה בשבת. אנחנו בטוחים שיש לנו אוזן קשבת. יצרנו אתו קשר דרך מנהל בית ספר מטרווסט, והוא הבטיח לתת את תשובתו".

מחאה, לא קרנבל

תנועת הצופים מעניקה לירדן ולאיתי תמיכה מלאה, והם זוכים לשיתוף פעולה עם סניף איגי ברעננה, ולתמיכה של האגודה הארצית למען הלהט"ב. "הם אתנו בכול — בפרסום, בעיצוב ובהפצה".

אתם רואים את המצעד מתרומם תוך חודש?
"כן, לגמרי".

ואיך מוצאים זמן לנהל מאבק כזה בתקופת הבגרויות?
"הנה, אנחנו נמצאים פה בתקופת הבגרויות, יום לפני בגרות במתמטיקה. למרות שזה הפוש האחרון שכולנו צריכים לתת, יש דברים שהם חשובים יותר מציון במקצוע או מעוד מספר על נייר, וזה אחד מהם".

יצא לכם לשמוע ולהיות עדים להומופוביה?
"כל הזמן נאמרות קללות תוך שימוש במילה 'הומו'. גם פה ברעננה, בתוך החברה שלנו, יש אנשים שמגיבים לא יפה ומגדפים. אנחנו רואים את המגבלות שבהן נתונים החברים שלנו, שמשתייכים לקהילה הגאה. בגיל כזה זה אולי פחות בא לידי ביטוי, אבל כשהם יגדלו וירצו להתחתן — המדינה לא תקבל את הנישואים שלהם. כשהם ירצו להביא ילדים לעולם, הם יצטרכו לנסוע למדינה רחוקה ולשלם מאות אלפי שקלים בשביל פונדקאות, בלי תמיכת המדינה. כדי שיכירו בהם כבני זוג גם אז הם יצטרכו לעבור פרוצדורה ענקית. זה קושי שילווה אותם כל החיים".

אתם רואים את זה משתנה?
איתי: "אני יכול לומר שיש לי ראייה אופטימית. אני מאמין שאי שם בעתיד זה ישתנה, ומקווה שכמה שיותר מהר".

מה תגידו לכל אלה שרואים במצעד הגאווה שם נרדף לבחורים בלי חולצה שרוקדים על משאיות?
"שזאת לא המטרה שלנו. אנחנו לא מתכוונים להביא את מצעד הגאווה של תל אביב לרעננה. זה יהיה מצעד שדוגל בערכים של התנועה, ושנועד להראות שיש אנשים שכן אכפת להם. להעלות את המודעות לכך שיש אנשים שהם לא שווי זכויות, ושצריך להסתכל על כל אדם כאדם ולא משנה מה הגזע, המגדר והנטייה שלו. זה מה שאנחנו מנסים לקדם פה. אין לי גם בעיה עם מה שקורה בתל אביב, אבל שם מדובר יותר בחגיגה ובקרנבל. פה המטרה היא יותר להביע מחאה כנגד כל חוסר השוויון שיש, במטרה להגיע לשוויון".

פרידמן: "כואב לי"

ובשעה שירדן ואיתי נחושים במאבקם, ניצב בצדו השני של המתרס אריה פרידמן, יו"ר המועצה הדתית ברעננה. שבע שנים לאחר שיצא נגד קיום המצעד ברעננה והצליח להביא לביטולו, נראה כי דעותיו נותרו כשהיו:

"אני חושב שכל מה שקשור למיניות זה נושא אישי וצריך להידון במעגלים סגורים", אמר השבוע פרידמן. "למצעד שקשור למין ברחובה של עיר אין שום שייכות ושום קשר לרעננה. ובכלל, כל הנושא של זכויות ציבור כזה או אחר צריך להיות מול הכנסת ולא מול תושבי רעננה.

"אין לנו שום אפשרות להעניק שוויון זכויות, אנחנו לא מחוקקים, ולכן כל הנושא של מצעד גאווה נועד כדי להתריס נגד אלה שהעניין מאוד מאוד כואב להם. ואני בתוכם, מאוד כואב לי".

אריה פרידמן. צילום: פרטי

אתה חושב שקיום המצעד בעיר רעננה הוא בעייתי?
"בגלל הרכב האוכלוסייה אני מניח שכן. אבל באופן עקרוני, כל נושא של מין יכול להיות במעגלים בבתי ספר ובמעגלים אחרים, אבל לא בצורה פומבית. כמו שאני חושב שפרסומות שקשורות לנושאים לא צפויים לא צריכות להיתלות ברחבי העיר, אותו הדבר גם בנושא המצעדים. זה לא משנה אם מדובר בסטרייטים שרוצים להפגין את המיניות שלהם או במצעד של הלהט"בים".

אז מה תאמר לאותם הנערים, שטוענים כי המסר במאבקם הוא לא מיניות אלא שוויון?
"דבר ראשון, שיפתחו את העיניים. אם יש מישהו שמרגיש שאין שוויון זה דווקא החברה השמרנית, שמכניסים לה בכל דרך אפשרית. אם צריך להיאבק על זכויות הלהט"בים זה בכנסת, ולא בעירייה".

בשנה שעברה אירגנה העירייה אירועים לכבוד חודש הגאווה באולמות ובמתנ"סים ברחבי העיר. זאת פלטפורמה שלדעתך העירייה צריכה לאפשר?

"אני לא יודע מה היה האופי של האירועים בשנה שעברה, אבל עיריית רעננה צריכה להחליט במה היא מתעסקת ובמה לא. אם העירייה הייתה מארגנת אירוע של 'להבה' או של 'עוצמה יהודית', אז אלה שלא מסכימים עם הדרך הזאת היו צועקים כאן עד לב שמיים. אני חושב שגם כאן העירייה לא צריכה לנקוט צד בעד חברה מתירנית או בעד חברה שמרנית. היא צריכה לספק שירותים, ואם באמת היו אירועים שבהם העירייה תפסה צד, אני חושב שזה מיותר. העירייה יכולה לעודד, לעזור, ודאי לנסות לחנך בצורה כזאת או אחרת, אבל לארגן אירועים — זה לא".

אתה מרגיש התרופפות בסטטוס-קוו ברעננה?
"יש נושאים שבהם הסטטוס-קוו עומד איתן, ויש נושאים שלא. אבל בסך הכול, אני יכול לומר שכל תושבי רעננה מרוצים מיחסי הגומלין שיש בין הקבוצות השונות בעיר. אני חושב שלקיים מצעד גאווה שמכניס אצבע מאוד כואבת לתוך העין של תושבים שמרנים בעיר, יפר את האיזון של הסטטוס-קוו".

העירייה: תומכים בקהילה הלהט"בית

האם יצליחו חברי הקהילה הגאה ותומכיהם להשמיע את קולם, או שמא גם הפעם יגבור כוחו של הציבור השמרני?
עיריית רעננה נמנעת מלציין באופן מפורש אם יתקיימו מצעד או אירועי גאווה, אך מסרה: "העירייה תומכת בפעילויות שונות ומגוונות למען קהילת הלהט"ב, וראש העירייה הצהיר על נכונותו להשתתף באופן פעיל בנושא, במסגרת האמנה של פורום ה-15. העירייה מסייעת בתמיכות כספיות לעמותות הפועלות בתחום, ובכך מביעה את תמיכתה הלכה למעשה. מעבר לכך, תנועות הנוער מבקשות לקיים פעילויות חדשות בנושא, והעירייה משתפת פעולה אתן ככל הדרוש באמצעות אגף תרבות נוער ופנאי". 

יו"ר הרשימה הדתית המאוחדת עו"ד אלי אלוש, מסר בתגובה: "בשם הרשימה הדתית הגדולה במועצת העיר אבקש להבהיר כי אנו מתנגדים מכל וכל לכל סוג של מצעד ״גאווה״ או תהלוכת ״גאווה״ בעיר רעננה. אנו רואים בחומרה את הנסיונות של גורמים באופוזציה להפר את הסטטוס קוו ברעננה . אני סמוך ובטוח שגם ראש העיר, מר חיים ברוידא לא יתן ידו להפרת הסטטוס קוו. אבקש להזכיר שאנו מצויים בתקופת העומר בו אנו מציינים בצער ובאבל את פטירתם של 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה".