יום השואה שיצויין ברחבי הארץ ביום חמישי הקרוב מציע שלל יוזמות יחודיים לזכרון הנספים. אחד מהם הוא צום שיתווסף לחמשת הצומות הקבועים ביהדות (כיפור, תשעה באב, תענית אסתר, עשרה בטבת ושבעה עשר בתמוז). 

ציפורה גרנט. צילום: עיריית רעננה

לפני כשלוש שנים החלו צעירים ביוזמה זו תחת השם "צום נזכור", לפיני כשנה הצרטרפו ליוזמה גם צעירים מהמגזר הדתי לאומי, וכעת ברעננה יוזמה זו צוברת תאוצה ולראשונה כוללת גם ניצולים תושבי רעננה. 

אחת מהם היא ציפורה גרנט, ילידת צרפת שניצלה מציפורני הנאצים והוריה נספו באושוויץ: "אני משוכנעת שבעוד שני דורות לא יישאר זכר מזיכרון השואה ולכן חובה להשריש את את זכרון הנספים". 

גרנט הייתה בת 14 עם סיום השואה ולפני עלייתה ארצה בשנת 1946. היא הייתה בת למשפחה דתית אדוקה בזמן השואה ואת הציונות הם הכירו, לצערה, רק אחרי מאורעות הזוועה: "רק צום יכול להשריש בחברה שלנו זכרון ארוך טווח. העובדות מלמדות שהצומות לזכר חורבן בית המקדש החזיקו מעמד כאלפיים שנה כי כשאדם מחוייב לעשות משהו הוא עושה אותו ולא שוכח אותו". 

לדבריה קושי לצום עבור הציבור  אינו קשה כלל: "12 שעות ללא אוכל הוא כאין וכאפס לעומת מה שחווינו יום יום במשך כמה שנים".

עדותה של ציפורה גרנט באדיבות עירית רעננה: 

אסף בנר, מיוזמי "צום נזכור", אומר: "השואה זה משהו גדול מדי וחשוב מדי מכדי שלא נשתמש במגוון אסטרטגיות כדי לזכור אותו. זו יכולה להיות עוד דרך אחת כדי להחזיק בזיכרון. אני חושב שהיום בתור עם ריבון בארצו עם תרבות, שפה, מערכת חינוך - הסיכוי יותר חזק, אבל בלי מנהגים שיצמחו מלמטה זה לא יקרה".

"הציבור לא יעמוד בזה"

לעומתם, קיימת הסתייגות מעטה דווקא מהמגזר הדתי ליוזמה. יו"ר ארגון רבני צוהר הרב דוד סתיו אומר כי "קיימת תחושה מוצדקת על חוסר הפופורציה בין מנהגי האבלות הרבים של ספירת העומר על מותם של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא לבין היעדר מנהגי אבל על רצח שישה מיליון מאחינו. ועדיין קשה להאמין שציבור שמתקשה להכיל שש צומות בשנה יוכל לאמץ צום נוסף. אין טעם לתקן דבר שמרבית הציבור לא יוכל לעמוד בו".

יש לציין, כי המפורסם מבין רבני ישראל שהתנגדו לקביעת יום צום בשואה היה החזון איש עוד בשנות החמישים למדינה. קביעתו זו התקבלה על ידי רוב הרבנים עד היום. הנימוק העיקרי להתנגדותו היה, שלא ניתן בדורנו לתקן יום תענית קבוע לדורות, כדוגמת ארבעת הצומות שתוקנו על ידי הנביאים על חורבן בית המקדש. "קביעת תענית לדורות הוא בכלל מצווה דרבנן, ומה שיש בידינו הוא מזמן שהיתה עדיין נבואה, ואיך נעיז פנינו דור שטוב לו השתיקה - להרהר כזאת לקבוע דברים לדורות", פסק.