יותר מ‑50 רקדניות עבר ומורות למחול הגיעו בשבוע שעבר למרכז למחול ברעננה, למפגש נוסטלגי ומרגש. במפגש נכחה גם הייזל קרי מאנגליה, כותבת הספר "אובונטו", ומתמחה בנושא פילוסופיה וריקוד של שבט הזולו. היא העבירה סדנה ייחודית למשתתפות, בזכות היסטוריה משותפת של 25 שנה עם מנהלת המרכז, צביה ברומר.

 ברומר במהלך המפגש. סגירת מעגל | צילום: עיריית רעננה  

ברומר, שהחלה את הקריירה בסטודיו בדרום אפריקה, הקימה את המרכז לפני ארבעה עשורים, ומאז היא מנהלת אותו. "המרכז הוא בית בעבורי, ולעשות את מה שאני אוהבת בחיים זאת מתנה", אומרת ברומר. "הקשר בין הבנות, שלא כולן המשיכו בתחום, עדיין חזק מאוד. התחושה היתה ממש כמו משפחה אחת. זה היה ערב מרגש ומיוחד מאוד, וגם סגירת מעגל". 

לקראת פרישתה הצפויה במרץ הקרוב, מוסיפה ברומר: "מרגש אותי מאוד לראות תלמידים שבאים לסטודיו בלי שום ידע קודם במחול, מתפתחים, וחלקם הופכים עם הזמן לאומנים בתחום, ולקולגות שלי. יש לי סיפוק רב לדעת שהתחלתי כעולה חדשה, עם מספר קטן של תלמידים, ובמרוצת השנים הפך המרכז להיות חשוב ובעל ערך". 

דניאל ליבנת (52), תושבת רעננה, למדה במרכז מגיל 14. "המפגש הזה מעיד על הקסם של המקום, על הכוח של צביה ועל מה שקורה בסטודיו ומדבר בעד עצמו. זה כמו בית בשביל כולן". 

במהלך השנים שימשה ליבנת כרקדנית מקצועית בלהקת בת שבע, ובלהקתו של משה אפרתי. "צביה העניקה למקום את האופי המיוחד ואת הצביון שלו", היא אומרת. "היחסים בין המשתתפות בסטודיו היו חשובים ביותר מבחינתה, והיא סחפה אחריה המון אנשים שהלכו בדרכה". 

בלו ברסון-לוי (49), תושבת קיבוץ אייל, ומגיל 12 רוקדת במרכז למחול: "המרכז היה חלק מהותי מההתבגרות שלי. חיינו בסטודיו כמעט כל השבוע, החברה הכי טובה שלי היא מהמרכז, ואנחנו חברות מאז".