התקשורת השולטת, התקשורת הלבנה, מסיתה את הציבור הלבן נגד קהילת יוצאי אתיופיה ויוצרת נרטיב שבאמצעותו המשטרה גורמת לציבור הלבן לחשוב ש-99 אחוז מהשחורים (מהקהילה) הם עבריינים.

ברגע שהציבור משוכנע שמרבית יוצאי אתיופיה הם בעלי אופי פלילי, באופן אוטומטי נפתחת הדלת למשטרה לנהור וליישם שיטות שמזכירות את הגסטאפו בגרמניה.

מסומנים כחשודים המיידיים | צילום: אבי מועלם

למשל, לעצור כל אדם שחור שמתהלך בשכונה או במרחב הציבורי בין אם הוא חף מפשע או אשם, בין אם הוא לבוש בביגוד דל או שנראה כבעל אמצעים, בין אם הוא משכיל או בור, בין אם הוא גבר או אישה. כל עוד צבע עורו שחור, הוא נחשב כחשוד מיידי, תוך רמיסת זכויות האזרח והאדם שלו.

ברגע שהמשטרה שכנעה את הציבור הלבן שקהילת יוצאי אתיופיה היא בעלת אופי פלילי, הם מקבלים את הלגיטימציה והגיבוי להיכנס לשכונות, לחקור, להכות ואף לרצוח אדם לא חמוש וחף מפשע.

התוצאה היא הפיכת השכונות של הקהילה ל'מדינת משטרה': שכונות המפוקחות יתר על המידה, שיש בהן יותר שוטרים מבכל שכונה אחרת.

חשוב שהציבור ידע ויבין: המחאה שלנו לא צריכה להיות רק של ישראלים יוצאי אתיופיה,  אלא של כלל אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל. זאת המחאה של כל מי ששואף לחיות במדינה שפויה, שבה ילדים לא נרצחים רק בשל צבע עורם.

הקלות הבלתי נסבלת שבה שוטר לוקח חיי אדם במקום להגן עליו, אינה מתקבלת על הדעת. הישנות המקרים מעידה על דפוס התנהגות פגום. בחמש השנים האחרונות נגבו חיי אדם מקהילת יוצאי אתיופיה בתדירות שמלמדת, שזה כבר לא מקרה אלא דפוס: יוסף סלמסה, פקדה דמסה, יהודה ביאדגה, וסלמון טקה. כולם נורו בידי  שוטרים תוך פחות מחמש שנים.

בשנת 2015, בדו"ח פלמור, ולאחר בדיקה מקיפה שקוימה, אושר כי קיים במדינת ישראל שיטור יתר כלפי יוצאי אתיופיה.

בעלי צבע עור שחור נעצרים יותר, מעוכבים יותר, נכלאים יותר ונהרגים יותר על ידי משטרת ישראל. עוד נמצא במחקרים כי בסך הכל הסבירות לפתיחת תיק משטרתי בגין תקיפת שוטר לישראלים ממוצא אתיופי גדלה בממוצע ב-25 אחוז בשנים 2015-2017 ובחלק מהערים אף ב-50 אחוז. בקרב האוכלוסייה הכללית הסבירות לפתיחת תיקים כאלה ירדה ב-6.1 אחוז באותה תקופה! 

אבירן הנוק. "חייבים לעצור את זה"| צילום: אצ'נפה גלה

היום זה סלומון טקה, מחר זה אני. וחייבים לעצור את זה. זה יכול לקרות לכל אחד מאתנו, למרות שאנחנו אנשים נורמטיביים ממשפחות נורמטיביות שהן חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית.

המאבק שלנו הוא לא על איכות החיים, אלא על זכות בסיסית הרבה יותר: הזכות להיות, הזכות להתהלך חופשיים במרחב הציבורי, מבלי להיות מסומנים כחשודים המיידיים. 

מה שהציבור לא יודע ואינו מתפרסם בתקשורת, הוא שכאשר אומרים 'נער עם עבר פלילי', למה מתכוונים? לא לאונס ולא לעבירות ביטחוניות, אלא בעיקר לעבירות של תקיפת שוטרים או הפרות סדר.

ברוב המקרים, כפי שהודתה המדינה ב'דו"ח פלמור', כתבי האישום מלכתחילה לא היו צריכים להיות מוגשים.

לסיום, אני רוצה להאמין שאין לנו חברה גזענית. אבל בהחלט יש גזענות בחברה.

אני מאמין שבכדי לטפל בתופעה המדאיגה הזו, עלינו ללמוד לחיות יחד כמו אחים.

הכותב הוא אבירן הנוק, פעיל חברתי לשינוי מדיניות ציבורית מקומית וארצית ואחד ממובילי המחאה